יום חמישי, 19 במאי 2011

שתי מסעדות ברצלונאיות

אכן, הייתי בברצלונה. הייתי ונהניתי. מאוד אפילו!
אכלתי היטב - טאפס, קלאמרי, חמון טרי מהשוק ועוד ועוד. נכון, לא אכלתי פאייה, אבל זה במילא לא האוכל הכי קטאלני או ברצלונאי, וחוצמזה - צריך להשאיר משהו לפעם הבאה...
ומה הבאתי לקוראי היקרים? שתי המלצות על מסעדות מוצלחת, לקראת ביקוריכם הקרובים בעיר הנהדרת הזו.

נתחיל!

Cerveceria Catalana
(הקישורים הם לעמודי הדירוגים וההמלצות באתר TripAdvisor, בעיקר כדי שתוכלו לראות את הכתובת והמפה).
לכאן הגענו בעקבות המלצה בעכבר העיר אונליין, שהתגלתה כמוצלחת מאוד. מדובר בבר טאפאס (יש גם שולחנות, למי שמעדיף). מה יש פה? הכל!
ראשית, המקום עמוס מאוד, במקומיים ובתיירים. אם מגיעים בערב, אפשר לצלצל מראש להזמין מקום לשולחנות, לנסות להגיע מוקדם, או פשוט להתכונן לקצת עמידה וסבלנות עד שיתפנה מקום על הבר. בזמן ההמתנה כמובן שאפשר להתחיל לאכול, ובטח שרצוי להתחיל לשתות.

ברגע שמתיישבים, מתחילים בהזמנת סנגרייה - על בסיס יין (סנגרייה אדומה) או על בסיס קווה (צהובה). הסנגרייה מגיעה קרה, בקנקן יפה ושתי כוסות, ומשתלבת היטב באווירה הקלילה של ברצלונה בכלל ושל המסעדה בפרט - עמוס ושמח בסרווסריה קטלנה (פירוש השם מילולית: סרווסריה= מקום שמגישים או מייצרים בו בירה, קטאלנה= קטאלוני). לקפדנים, אפשר בהחלט להזמין יין או קווה בלי כל הקרח והמיץ והלימון בתוך המים, אני מודה שלא העפתי מבט על התפריט לראות היצע ומחירים.


ככה נראית הארוחה על הבר: קנקן גדול של סנגריה והרבה מנות קטנות מסביב


ומה אוכלים? טאפאס! מנות קטנות וזולות יחסית, עשויות מחומרים טריים ממגוון איזורים: יש בשר (חמון, כלומר חזיר, בעיקר אבל לא רק), יש דגים וסרדינים ופירות ים, יש ירקות ויש לחם וגם גבינה. הכל בתיבול מעניין והיכן שצריך בלי תיבול - נותנים ל"חומרי הגלם (ביטוי נפוץ עד כאב בימינו) לעשות את שלהם".

אמנם, יש תפריט ואפשר להזמין ממנו טאפס וגם מנות אחרות, אבל יותר כיף פשוט לגשת לויטרינות שעל שני הברים ולומר לשף מה רוצים. אפשר לשבת כך הרבה זמן, ולהחליט כל פעם על פי מידת הרעב והזרימה של הארוחה. המנות הקטנות מתאימות לחלוקה בין שניים, ואם רוצים עוד ממשהו - תמיד אפשר להזמין אותו, והוא יגיע תוך 3 דקות לכל היותר (וזה כשהמסעדה ע-מ-ו-ס-ה-!).

הבר של הדגים ופירות הים - מחכים לגריל או לפלאנצ'ה
מה אנחנו אכלנו?
שיפוד שרימפס ואספרגוס שהיו לא עשויים בויטירינה, ולאחר ההזמנה נלקחו לפלאנצ'ה וחזרו עם מעטפת טמפורה עדינה ורוטב טעים בצד.
שיפוד אנטריקוט שהיה טעים, אבל לא מזהיר.
חתיכות בגט - ברוסקטות עם:
- חמון (חזיר פרוס דק-דק) וסלט כרוב ומיונז
- סלמון ועגבניה
- אנשובי וגבינה
- פלפל קטן אדום ממולא בסלט טונה (המנה הכי פחות מוצלחת כל הערב)
מנה של סרדינים קטנים מטוגנים ופריכים, עם רוטב איולי בצד
ולסיום - מנה של "Razor clams" - פרי ים מעניין שנראה כמו בתמונה בהמשך - שהומלצה על ידי חבורת מקומיים שישבה לידנו. השילוב בין פרי הים החדש והמעניין לבין הרוטב הקטאלני העדין היה מעולה!

הצרור הזה בצד ימין של התמונה זה ארבעה "razor clams". אוכלים את החלק הלבן הרך שבפנים, לאחר צליה קלה.

אה, והיה גם קינוח - קרם קטאלן הוא בדיוק כמו קרם ברולה, ויסלחו לי הקטלונים. טעים, בהחלט, אבל לא מרגש לעומת שאר הארוחה.

המסקנה שלי מכל העניין היא שאני לא מתה על ארוחות טאפאס - אני אוהבת שיש לי מנה מורכבת שמישהו חשב בה על השילוב של טעמים ומרכיבים וגם מסה. אבל בכל זאת, האווירה הנינוחה והקלילה, וגם ההזדמנות לטעום כל כך הרבה מנות מוצלחות הפכו את הכל לחוויה מצוינת, שאשמח לחזור אליה ועליה בהזדמנות.

מבחינת המחיר, הסנגרייה היא הפריט הכי יקר בחשבון - כמעט עשרה אירו. כל שאר המנות עולות הרבה פחות (1-2.5 אירו למנת טאפס) מה שאיפשר לנו להינות מארוחה משביעה ומעניינת שהסתכמה (כולל השתייה והקינוח) ב-34 אירו. ארוחת ערב רצינית מעולה בתמורה למחיר הוגן.

שורה תחתונה: לפחות פעם אחת כשאתם בברצלונה.

**

La Bodegueta
כשנמצאים באיזור המרכזי של ברצלונה, ובכלל באיזורים התיירותיים, ל-99 אחוז מהמסעדות יש תפריט צהרים: "Menu del dia" שמתחיל בסביבות 13:00 ומסתיים בין 14:30 ל-15:00. במחיר של כ-10 אירו לאדם (וזול יותר באיזורים תיירותיים פחות) מקבלים מנה ראשונה, מנה עיקרית ומשקה, ובדרך כלל גם לחם בצד וקינוח.

ב"בודגטה" (חבית יין קטנה, וגם מקום לממכר יין),שנמצאת לא רחוק מהקודמת חיפשנו אתונות ומצאנו מלוכה. חברינו המקומיים המליצו עליה כעל מקום טוב לטאפס "בסגנון הספרדי הישן", וכמקום מקומי יותר. כשהגענו לשם בצהרים, הטאפס לא נראו לנו, אבל התפריט היומי במחיר הלא-יקר-יחסית-למרכז-העיר-ובכלל-בהשוואה-לארץ של 12 אירו לאדם קרץ לנו יותר. אז הלכנו על זה.

לפני האוכל, קצת על האווירה. לה בודגטה היא מסעדה שנראית קצת כמו מסעדת פועלים ישנה מבפנים - קירות וארונות עץ, שולחנות קטנים עם שרפרפים, מלצרים גברים שמתלוצצים ומתרוצצים בשעת הצהרים וגם פועל בבגדי עבודה שנכנס, שותה משקה אחד והולך. בקיצור - מעניין. את השירות של המלצרים חשוב לציין במיוחד, כי הם היו ידידותיים, שמחים ופתוחים, והמלצר שלנו עשה הכל כדי להסביר לנו על מה מדבר התפריט (בתפריט הרגיל יש תרגום לאנגלית, אבל לא על התפריט היומי הכתוב בכתב יד ומצולם כמה פעמים בודדות).

אם רוצים, יש למסעדה שולחנות גם על השדרה היפה בחוץ (Rambla de Catalunia - ממערב לככר קטלוניה המרכזית), אבל שם מחיר התפריט היומי מעט יקר יותר, ובמקום האווירה החיונית והשמחה שבפנים זוכים באווירה יותר רגועה ותיירותית בשמש הנעימה בחוץ.

אז מה אכלנו?
למנה ראשונה - סלט פסטה חמימה עם פטריות נהדרות ונתחי בשר (כנראה חזיר) מטוגנים. פשוט, קצת שומני מדי, אבל טעים להפליא!
בנוסף הזמנו "סלט" עגבניות - ארבע פרוסות גדולות של עגבניה, עליהן ריבוע מוצרלה ועל הכל שמן זית ובו פיסות קטנטנות של בזיליקום. סלט בסגנון איטלקי-ים תיכוני. גם הוא פשוט, לא סלטי כפי שהיינו רוצים לקוות, אבל באמת באמת טעים.
מנה ראשונה א'

מנה ראשונה ב'
 למנה עיקרית קבלנו מנה אחת של נקניקיות ("סאלסיצ'אס") ברוטב. הנקניקיות היו שמנמנות אבל לא מפוצצות, והרוטב היה רוטב עגבניות די פשוט ועשיר.
גולת הכותר של הארוחה היתה המנה העיקרית "שלי" - סלמון על הפלאנצ'ה. אני לא יודעת מה עשתה השפית החיננית, אבל זה היה פשוט מעולה. עסיסי, עם טעם עשיר של דג אבל גם גריליות מורגשת, ובדיוק כמות התבלינים הנדרשת בשביל להשלים את המלאכה. מנה מצויינת!

סלמון על הפלאנצ'ה - ללא ספק, מנת הדגל
ויתרנו על הקינוח והזמנו כוס נוספת של בירה במקום (ללא תוספת מחיר, מסתבר!) והמשכנו הישר למנוחת צהרים נעימה באחד מהרחובות הצדדיים.

השורה התחתונה: תמורת 60 ש"ח לאדם מקבלים ארוחה מלאה, פשוטה וטעימה מאוד, וגם שירות אדיב ואווירה טובה. ארוחת צהרים שווה! אולי בערב הטאפס גם שווים.