מה קייטי אכלה

לא, אני לא ארחיב הפעם.
וגם לא אבשל כלום.
רק אספר לכם על הבלוג המהמם של קייטי, שהתמונות שלה שוות פי כמה משלי.



חנוכה שמח!
מעין

בלי התנצלות

בתחילת השנה קיבלתי החלטה: לאכול יותר בריא, ואם אפשר גם יותר הוגן וראוי. מה זה אומר? לאכול הרבה יותר דגנים, יותר דברים "מלאים", יותר אגוזים ויותר ירקות ופחות בצק לבן, בשר, מוצרים מן החי ושאר מרעין בישין. התכוונתי גם לטגן פחות ולבשל או לאפות יותר.

ובכל זאת, אני סטודנטית. זה אומר שאין לי הרבה זמן, אין לי כסף להשקיע בירקות אורגניים או באגוזים יקרים ולפעמים באמת שפשוט אין לי כח להתאמץ ולהיות יצירתית כדי להכין סיר של עדשים בצורה שגם תהיה טעימה, גם משביעה וגם תספיק לי ולשותפתי לדירה לבערך שבוע של חימום במיקרוגלים של הקמפוס. וגם קר פה בעיר הקודש. קר עד מאוד, ככה שסלטים, עם כמה שאני אוהבת אותם, פשוט לא מספקים בתור ארוחה.

אכן, החיים קשים. אבל אני משתדלת. משתדלת לא להוציא כסף על דברים מפתים אך לא בריאים ויקרים במזנוני האוניברסיטה, משתדלת לדאוג שיהיה אוכל טעים וגם מזין במקרר, ומשתדלת לנצל הזדמנות כשאני בבית לפרק זמן משמעותי בצהרים כדי ולעשות משהו באור השמש הנעים שבמטבח.

כך נולדו העגבניות הממולאות. מתוך שאיפה לנצל את העגבניות שבמקרר לפני שהן תהיינה רכות מדי, וגם לעשות משהו בריא אבל מעניין. זה בריא, כי עגבניות הן בערך הירק היחיד שלא מאבד מערכו התזונתי בחימום, וכי יש כאן בורגול וגם עשבי תיבול. אני מודה שהגבינה קצת פוגעת בכל הענין, אבל זה ממש קצת, אני נשבעת! (וזה לא כל כך הכרחי). מה שנחמד זה גם שזה מאוד מאוד פשוט להכנה, וזה תמיד כיף.

 עגבניות ממולאות בבורגול


מה צריך? למנת פתיחה לשישה סועדים (בכיף אפשר להכפיל כמויות ולעשות אפילו תבנית שלמה)
3 עגבניות בינוניות ומעלה. דרגת הבשלות לא מאוד משנה, אבל עדיף לא בשלות ורכות מדי, כי הן לא יחזיקו.
חצי כוס בורגול דק מושרה (ראו הנחיה)
רבע צרור כוסברה ורבע צרור פטרוזיליה (פחות או יותר, ואפשר גם עם בזיליקום, נענע וכו')
ממש מעט (50 ג') גבינה צהובה קשה מגוררת
רבע בצל
3 שיני שום, או עוד כי זה טעים
מלח-פלפל

מה עושים?
כמה שעות קודם לכן (אפשר גם לילה במקרר) משרים את הבורגול בקצת מים. זה מנפח אותו וזה בעצם כל מה שצריך לעשות עם בורגול לפני שאוכלים.
שוטפים את העגבניות וחוצים אותן לרוחבן. בעזרת כפית מוציאים את התוכן שלהן לתוך קערונת קטנה. משאירים קצת שוליים כדי שבכל זאת נטעם קצת בשר עגבנייה.*

טריק שלמדתי מהשפים של מבשלים: זורים מלח גס על הבפנוכו של העגבניות והופכים אותן על נייר סופג שתגרנה קצת מהנוזלים שלהן. אפשר להשאיר אותן ככה אפילו לשעה, אפשר גם לרבע.
בינתים קוצצים את הבצל הכי דק שאפשר, ובפינה נפרדת של קרש החיתוך עושים אותו דבר גם לשום. מחממים מעט שמן זית במחבת (גם שמן זית זה בריא, אפילו שעומד להיות פה טיגון) ומטגנים את הבצל עד להזהבה. שימו לב שלבצל יש נטייה להידבק למחבת (אפילו שהיא טפלון או נאופלאם בריאות צבעוני אנטי-בקטריאלי ומולטי-פוקאלי) ולכן צריך קצת לערבב אותו מדי פעם. את השום מוסיפים כחצי דקה לפני שהבצל מוכן. {אני יודעת שיש כאן פרדוקס, כי איך יודעים שהבצל תיכף יהיה מוכן? התשובה היא קודם כל שזה לא מאוד משנה, ושאנחנו לא צריכים את השום עשוי well-done, וגם שכשהבצל מתחיל להיות שקוף זה הזמן.}
כשהבצל שקוף ואפילו מתחיל להישרף, מכבים את האש ומניחים אותו להתקרר.

שוטפים את העשבים וקוצצים אותם הכי דק שאפשר. עם סכין כבדה זה עובד הכי טוב, אבל בכל מקרה צריך לעבוד. שמים אותם בקערה. מוספים לקערה גם את הבורגול, אחרי שסיננו אותו ממי ההשריה. מגררים את הגבינה ומוסיפים גם.
אם הבצל עדיין לא קר מספיק (אנחנו לא רוצים שישרוף את העלים כשיפגוש בהם), מתבלים בינתים בנדיבות בפלפל שחור ובמלח (טוב, בלי נדיבות עם המלח, זה לא בריא!). אפשר בינתים גם להפוך את העגבניות שלנו ולסדר אותן בתבנית. עדיף תבנית צפופה יחסית שתבטיח שהעגבניות לא תתהפכנה לצדדים.

הבצל התקרר? יופי, מוסיפים אותו (כן כן, יחד עם השום) לקערה ומערבבים הכל. אני הוספתי בשלב הזה גם קצת מבשר העגבניה ששמנו קודם בקערה אחרת, כדי שיהיה יותר עסיסי.

נכון! זה דומה קצת לטאבולה. רק בלי התיבול של הטאבולה

עכשיו לוקחים כף גדושה מהתערובת ומכניסים לתוך עגבניה. מהדקים באמצעות טפיחה של הכף על התערובת, ומוסיפים עוד מלמעלה. הרעיון הוא שהעגבניות תהיינה מלאות במילוי, ומעל תהיה עוד תלולית יפה.

מכניסים לתנור לחצי שעה עד ארבעים דקות בחום של 180 מעלות.
איך יודעים שמוכן? התלולית שמעל העגבניות מזהיבה-משחימה.

אפשר לשמור לעוד יומיים-שלושה במקרר. ולחמם מחדש, עדיף בתנור או בטוסטר-אובן.

בתאבון!
מעין

*ומה עושים עם כל הטעים העגבנייתי הזה שנשאר? מכינים מלאווח (לא בריא, אבל טעים! מותר גם להתפנק לפעמים). או שעושים מה שאני עשיתי ואוכלים את זה עם כף, מלח ופלפל. אפשר גם להוסיף קצת מלפפון קצוץ ואפילו טיפה פלפל ירוק חריף וזה יהיה מעדן מרענן. במיוחד אם שמים את זה מעל קצת יוגורט.

**שידרוגים אפשריים
חשוב להדגיש שאם יש לכם מעבד מזון אתם יכולים לחסוך לעצמכם את החיתוך דק ופשוט לקצוץ ולערבב הכל יחד.
כאמור לעיל, מגוון שלם של עשבי תיבול יכולים להעשיר את הטעם - נענע, בזיליקום, טימין...
וגם, אפשר להגדיל את כמות הגבינה כדי שתיתן יותר דבק ותהפוך את המילוי ליותר עיסתי. מצד שני, טבעונים יכולים להוריד אותה בכיף, וגם בימות הקיץ נראה לי שזה יותר קליל בלעדיה.
אמא שלי אגב, עושה משהו דומה עם פירורי לחם, צנוברים גרוסים ולדעתי גם גבינה בפנים. אבל זה פחות בריא, ולמי יש תקציב לצנוברים?

סביח ביתי

במסגרת שגעת החצילים שתוקפת אותי מדי פעם במהלך השנה האחרונה, קניתי שוב חצילים בשוק לפני כשבועיים.
ואז הגיע ערב אחד קצת לחוץ, בו ידעתי שגדי יגיע בדיוק לשתי דקות הביתה לפני היציאה לסרט ושלא יהיה לנו זמן ממש לשבת לאכול, אבל שבכל זאת נהיה רעבים.

עמדתי לי במטבח ותהיתי מה אפשר להכין ולשאת עמנו בדרך (דקה הליכה ברגל), חשבתי על מעט הדברים שיש בבית - חצילים, עגבניה...
ואז באה לי ההשראה!

אצתי רצתי למכולת הקרובה וקניתי 5 פיתות מחיטה מלאה במחיר מופקע (זה מה שהיה), טיגנתי חצילים, הכנתי טחינה ביתית ויצא סביח. אמנם בלי חומוס ובלי ביצה, אבל כמעט עם כל שאר המרכיבים.

למחרת חזרתי על הפלא של חצילים מטוגנים לסביח ואני חושבת שממש תפסתי את העקרון. לכן, הנה כמה טיפים לטיגון החצילים שלכם.

ראשית, החצילים צריכים "להזיע" לפני הטיגון - להגיר קצת נוזלים. איך גורמים להם לעשות את זה? פורסים אותם לפרוסות בעובי בינוני עד כמה שמצליחים, מניחים אחד ליד השני על צלחת וזורים מלח.

משאירים את החצילים לנוח לפחות למשך חצי שעה, והפלא ופלא - כשחוזרים מעיסוקיכם השונים החצילים הגירו טיפות קטנות ויפות שפירושן שהם לא יהיו מרים אחרי הטיגון.

יפה, לא?

עכשיו מחממים שמן במחבת פסים של סטייקים, ומחכים שהוא יהיה באמת חם. מניחים בזהירות את פרוסות החצילים במחבת ושומעים "תססססס" נהדר כזה של שמן רותח פוגש באוכל. מחכים עד שהחצילים משחימים בצד אחד, ואז הופכים כמובן. זה הזמן להוסיף עוד תבלינים, למשל פלפל שחור (והרבה!) וכמון.

כשהחצילים שחומים ויפים משני הצדדים מוציאים אותם לשכבות של נייר אפיה, ומחכים שיתקררו קצת. בינתים אפשר להפשיר את הפיתה, להכין טחינה, לקצוץ עגבניה, בצל ופטרוזיליה או כוסברה.

זהו! הכל מוכן לצלחות או בעצם ל"פיתוּת" - חותכים את הסנטימטר העליון של הפיתה, מורחים בחומוס, מרפדים בחצילים, זורים שאר ירקות, שופכים מעל טחינה טעימה ולבסוף קצת פטרוזיליה. אוהבי חריף יכולים לצ'פר עצמם בעמבה או בחריף אפריקאי כפי שגדי קיבל.

הצעת הגשה נוספת: חצילים מטוגנים עם לבנה-שום-נענע וסלט עגבניות וצנוניות. מרענן!

בתאבון!
מעין

שיר לצהרים

ליעל.

אני מנסה לכתוב עבודה. מסערת את מוחי בכיוונים שונים, תרה אחר מקורות מידע בנבכי החלל הוירטואלי ומאמצת את מוחי כדי לחשוב על טיעונים מעניינים וניסוחים קולעים.
לשווא.
כבר שלושה ימים שאני מנסה לעבור את הסף הבסיסי של תחילת הכתיבה ולא מצליחה. מתייאשת. הסכרים עומדים באיתנם ומוחי מסרב לקדוח. אל אוסף הביטים של זכרון שמכונה "עבודת סיכום.doc" נוספו כמה ביטים של שם התלמידה והמרצה ותו לא.

הרהורי ושיעמומי גורמים לי להתמכר לצפייה בתכנית טלוויזיה פופלרית שמערבת תחום עניין אחר שלי - אוכל. במחוזות רחוקים אחרים אני מקבלת השראה פיוטית ומפתחת רעב כשאני צופה מדי יום ביומו בתכניות העונה שעברה והעונה הנוכחית.

וכך אישיותי מתפרצת. עם פתיחת דלת המקרר ודלת הארון וקופסת התבלינים. עם חציל מטוגן קלות ומומלח ועגבניה רכה וגדולה, וכמובן קצת שמן זית ומלח גס ופלפל שחור. ריח שרוף ועדין עולה באפי, וריח הלימון הניגר על הסלט. רוח קלילה מנשבת בהפתעה אחרי שנעדרה ממחוזותינו בימים האחרונים.

אני מתיישבת לאכול צהרים. טעים!

טורטייה עם ירקות אפויים
מה צריך?
למנה יפה לאדם אחד*

טורטייה מוכנה מהסופר (עדיף כזו שאמא קנתה לכם בהפתעה, ועדיף בכלל כזו מקמח מלא). המתכון יעבוד גם על לאפה או על בצק עלים מגולגל של מעדנות, אבל הטורטיה הדקיקה נותנת מרקם אחר.
חציל קטן מאוד, אפילו חצי
3/4 עגבניה בשלה
בצל סגול
3 שיני שום
לתיבול: שמן זית, מלח גס, פלפל שחור גרוס/טחון. כמה עלי כוסברה טרייה.
אופציה חצי-הכרחית: גבינת פרמז'ן מגוררת.

* יש לי טוסטר אובן בינוני ולכן אני מסתפקת במועט. אם יש לכם תנור, תכינו שתיים שלוש בתבנית או בשתי תבניות במקביל, ותוכלו לארח או לאכול את כולן. מבחינת כמויות, אתם מוזמנים להכפיל, וגם לעגל פינות פה ושם - זה לא מתכון מדויק.

מה עושים?
מתחילים עם החציל: שוטפים היטב, מייבשים ופורסים חמש-שש פרוסות דקות יחסית. מחממים במחבת קצת שמן זית. (קצת! חצילים אוהבים שמן בטירוף ואנחנו לא ניתן להם יותר מדי). כשהשמן חם מניחים בעדינות את פרוסות החציל. מחכים קצת (בינתים אפשר להתקדם עם חלקים אחרים של המתכון), והופכים את הפרוסות להזהבה גם מצידן השני. השלב הזה נועד לרכך את החצילים לפני התנור, כדי שכל האפיה לא תקח הרבה זמן. אפשר לחילופין לחמם את חצילים עם כמה טיפות שמן זית עליהם בתנור לפני כן, כעשר דקות. כל הטיגון לא לוקח יותר מחמש דקות, ואז מניחים את החצילים על נייר סופג וממשיכים הלאה.

מרפדים תבנית מתאימה בנייר אפייה ומניחים עליו את הטורטיה. מזליפים מעט שמן זית לכל אורכה ורוחבה וקוטרה, אבל לא יותר מדי. שימו לב שהקצוות שלא יזכו לשמן יצאו מהתנור קשים ואפילו קצת שרופים. זה נהדר! שימו לב גם שהחצילים מגיעים עם עוד שמן, כך שאנחנו מזליפים כאן רק מצע בסיסי עבור העגבניות ולמען ריכוך הטורטיה.

מתחילים לחמם את התנור במצב סטטי (פס למעלה ופס למטה) על כ-200 מעלות.

פורסים את העגבניה ואת הבצל (לטבעות או רצועות). מתחילים בסידורים: כמו בציור של מירו מסדרים במרווחים שווים את כל הירקות. הם בהחלט יכולים לעלות קצת אחד על השני, אבל עדיף לא יותר מדי שכבות. בוזקים מלח גס ופלפל שחור בצורות מעגליות.

עד כאן נשמע טעים, נכון?

והנה שני השידרוגים שניסיתי:
כיסיתי חצי מהטורטיה בפרמז'ן מגוררת בגסות, שנמסה במהלך האפייה. זה הופך את המנה לקצת יותר עשירה ופיצתית, אבל זה לא הכרחי למי שאין לו פרמז'ן או שהוא מנסה להימנע מהפלא הזה. אני חושבת שבפעמים הבאות אכסה ככה את כל הטורטיה.
התכוונתי להוסיף גם שום. אבל שכחתי! ורק אחרי 10 דקות בתנור נזכרתי בו. אז מהר מהר פרסתי שלוש שיניים והוספתי לתבנית. בדיעבד, אני חושבת שאולי זה היה רעיון טוב כי השום הדק נשרף די בקלות, וככה הוא בילה פחות זמן בתנור. מה שאנחנו למדים מכאן זה שאפשר להוסיף את השום מאוחר והוא עדיין ייאפה, אבל שאולי אפשר לנסות לשים אותו כבר בהתחלה אם זוכרים. אנסה בהזדמנות ואספר לכם איך יוצא.

בכל אופן, השלב הסופי הוא להכניס את הטורטיה לתנור ל-20 דקות. שימו לב והימצאו בסביבה אחרי 10 דקות, ועקבו מדי פעם אחרי מה שקורה. בשבע הדקות האחרונות רצוי להעביר את התנור למצב גריל - שייתן השחמה נוספת מלמעלה. התוצאה הסופית צריכה להיות טורטיה שחומה למדי, עגבניות שקצותיהן מתחילים להיות חומים והן רכות ויפות, ושום שגם מתחיל להשחים אבל לא להישרף. והריח, הריח צריך להצטרף!

בתום הזמן מוציאים את התבנית בזהירות מהתנור ומניחים על משטח שיודע לעמוד בעומס החום. מי שאוהב מפזר קצת כוסברה טרייה קצוצה.

אני מודה שלאכול את הטורטייה עשוי להיות פעולה מסובכת, כי היא נרטבת בקלות מהעגבניה ולא כל כך ברור כל העסק. ההמלצה שלי היא לחתוך בעדינות לפרוסות בינוניות ולאכול עם הידיים כמו גדולים.
מה שנהדר במנה הזו שהיא גם יפיפה, גם קלילה וגם משביעה - בדיוק מה שצריך ליד הסלט שלי ביום קיץ חם.

*שידורגים אפשריים:
קישואים ו/או בטטות שיקבלו טיפול דומה לחצילים יהנו מאוד לשבת על הטורטיה.
את התיבול אפשר לרענן עם סומק או זעתר, וכמובן כמה עלים טריים של אורגנו או בזיליקום.

אולי עכשיו אצליח להתקדם עם העבודה שלי...

מעין

סלט גרגרי חומוס חמוץ

אני אוהבת חמיצות. כמה שאני אוהבת חמיצות! ובארוחת ערב שאחרי יום חם והרבה הליכה אין כמו סלט חמוץ ומרענן כדי לעשות נעים וטעים בפה. מבחינתי, הוינגרט אף-פעם לא חמוץ מספיק (אם כי למדתי לעדן עם השנים) וגלידה היא לא גלידה אם אין בה נגיעת שרבט חמצמץ כלשהו (וגם גביע, אבל זה כבר סיפור אחר...).

הסלט הזה התחיל בתרד שקנינו בסופר, וחשבתי להכין ממנו סלט עם חומוסים שנקנו בשוק לפני המון זמן ושכבו בארון. בסופו של דבר, התרד הלך לטובת גרסא מקומית של קציצות המנגולד של לימור לניאדו תירוש מגלריה של הארץ, אבל אני לא ויתרתי ואילתרתי סלט אחר, עם אותו הרעיון שהיה לי בראש. אני מקדישה את המתכון באהבה רבה לכרמל חברתי, חובבת החומוסים.

מה צריך?
עבור סלט גדול וממכר שמלווה ארוחה של 4-5 אנשים או ארוחת ערב קלה בפני עצמה ל-2 אנשים:

2-1.5 כוסות גרגירי חומוס קטנים (מושרים 24 שעות לפני במים בכלי פתוח)
חצי צרור פטרוזיליה
חצי בצל סגול קצוץ דק. טוב טוב, אפשר גם לבן.
רצוי: חופן חמוציות או גרגרי רימון

לתיבול: פלפל שחור, מלח גס, כפית כמון, מיץ משלישחצי לימון (ועוד לפי הטעם), שתי כפות מים.

מה עושים?
מתחילים יום מראש. נכון, זה לא מאוד ספונטני. אפשר להשתמש אולי בחומוסים מקופסת שימורים (ואז צריך לשטוף אותם היטב במים כדי להוריד חלק מהמליחות ולוותר על החלק של הבישול שתיכף יתואר). לא ניסיתי, לא יודעת.
אז מה עושים יום מראש? מכניסים אותם לכלי יחסית רחב אבל עם דפנות גבוהות וממלאים במים שיכסו את פני החומוסים. מכניסים למקרר ושוכחים עד למחרת. חיים כהן ממליץ להחליף את המים פעם אחת באמצע, ואני אומרת שאם זה לא יועיל זה ודאי לא יזיק. בכל מקרה צריך להציץ מדי פעם ולוודא שמפלס המים לא ירד מתחת למפלס החומוסים. אם זה קורה, פשוט מוסיפים עוד מים.
למה זה חשוב כל זה? כי ככה החומוסים מוסרים את הגזים הנהדרים שלהם למים ולסביבה, ובתמורה מתנפחים קצת ומתרככים קצת. זה שלב חשוב חשוב בכל התעסקות עם קטניות, ובפרט בסלט שלנו. זה גם דורש אפס מאמץ, אז למה לא?

יממה אחר כך מוציאים את החומוסים מהמקרר, מסננים מהמים ומבשלים עד להתרככות. מה זה אומר מבשלים? מרתיחים מים בקומום (כדי לחסוך זמן) שופכים אותם לתוך סיר קטן על אש בינונית-גבוהה, מוסיפים כפית מלח ואת החומוסים ומחכים. בינתים אפשר להכין עוד מנות לארוחה, לערוך את השולחן, לכתוב תגובה בבלוג... הבנתם. זה לוקח לחומוסים בערך 30-20 דקות להתרכך, ורצוי לערבב מדי פעם. איך יודעים שהם מוכנים? פשוט מוציאים אחד וטועמים! הם צריכים להיות קצת מעיכים ולאפשר לכם לנגוס בהם בקלילות, אבל לא להתפורר בכל מגע (זה אומר שבישלתם יותר מדי, וזה ממש הזמן להוציא).

בזמן הבישול אפשר לארגן את שאר הסלט: לקצוץ חצי צרור נדיב של פטרוזיליה, ולקצוץ בצל הכי קטן שאפשר.  להכניס אותם לקערה. לשם איזון הטעמים מוסיפים חופן חמוציות או גרגרי רימון (בעונה). למי מכם שתוהה, אני אוהבת את הפריכות של גבעולי הפטרוזיליה ולא בוחלת בהם בכלל. המהדרין יכולים להסיר אותם, אבל אני לא רואה סיבה אמיתית.

כשהחומוסים רכים מוציאים אותם מהסיר, שופכים את המים (אפשר לגינת הירק שלכם, חבל על כל המים) ומצננים. אפשר לדחוף קצת למקרר, אפשר בקור שיש בירושלים בערב, אפשר לשטוף במי ברז קרים - כל השיטות עובדות, העיקר לא להכניס אותם לסלט חמים מדי.

כשהחומוסים מתקררים קצת מוסיפים אותם לקערת הסלט, ומתבלים: פלפל שחור (לא להתקמצן!), כפית יפה של מלח גס (גם רגיל זה בסדר), כפית שטוחה של כמון, הרבה מיץ לימון ושתי כפות מים. למה שתי כפות מים? כי זה מדלל קצת את מיץ הלימון המרוכז והופך את כל הסלט ליותר עשיר בנוזלים ומרענן. זה גם יעזור אם הרגשתם שהסלט חמוץ מדי לחך העדין שלכם.

זהו! עכשיו מערבבים, טועמים ומגישים לאורחים.

גיוונים:
להוסיף עלי רוקט ו/או גרגיר נחלים. וגם תרד, כמובן :).
להוסיף לתיבול גם קצת סומק - שיוסיף קצת מהמטבח הערבי.


בתאבון!
מעין

נ.ב: מקווה להוסיף תמונות בקרוב.

שתי מסעדות ברצלונאיות

אכן, הייתי בברצלונה. הייתי ונהניתי. מאוד אפילו!
אכלתי היטב - טאפס, קלאמרי, חמון טרי מהשוק ועוד ועוד. נכון, לא אכלתי פאייה, אבל זה במילא לא האוכל הכי קטאלני או ברצלונאי, וחוצמזה - צריך להשאיר משהו לפעם הבאה...
ומה הבאתי לקוראי היקרים? שתי המלצות על מסעדות מוצלחת, לקראת ביקוריכם הקרובים בעיר הנהדרת הזו.

נתחיל!

Cerveceria Catalana
(הקישורים הם לעמודי הדירוגים וההמלצות באתר TripAdvisor, בעיקר כדי שתוכלו לראות את הכתובת והמפה).
לכאן הגענו בעקבות המלצה בעכבר העיר אונליין, שהתגלתה כמוצלחת מאוד. מדובר בבר טאפאס (יש גם שולחנות, למי שמעדיף). מה יש פה? הכל!
ראשית, המקום עמוס מאוד, במקומיים ובתיירים. אם מגיעים בערב, אפשר לצלצל מראש להזמין מקום לשולחנות, לנסות להגיע מוקדם, או פשוט להתכונן לקצת עמידה וסבלנות עד שיתפנה מקום על הבר. בזמן ההמתנה כמובן שאפשר להתחיל לאכול, ובטח שרצוי להתחיל לשתות.

ברגע שמתיישבים, מתחילים בהזמנת סנגרייה - על בסיס יין (סנגרייה אדומה) או על בסיס קווה (צהובה). הסנגרייה מגיעה קרה, בקנקן יפה ושתי כוסות, ומשתלבת היטב באווירה הקלילה של ברצלונה בכלל ושל המסעדה בפרט - עמוס ושמח בסרווסריה קטלנה (פירוש השם מילולית: סרווסריה= מקום שמגישים או מייצרים בו בירה, קטאלנה= קטאלוני). לקפדנים, אפשר בהחלט להזמין יין או קווה בלי כל הקרח והמיץ והלימון בתוך המים, אני מודה שלא העפתי מבט על התפריט לראות היצע ומחירים.

ככה נראית הארוחה על הבר: קנקן גדול של סנגריה והרבה מנות קטנות מסביב

ומה אוכלים? טאפאס! מנות קטנות וזולות יחסית, עשויות מחומרים טריים ממגוון איזורים: יש בשר (חמון, כלומר חזיר, בעיקר אבל לא רק), יש דגים וסרדינים ופירות ים, יש ירקות ויש לחם וגם גבינה. הכל בתיבול מעניין והיכן שצריך בלי תיבול - נותנים ל"חומרי הגלם (ביטוי נפוץ עד כאב בימינו) לעשות את שלהם".

אמנם, יש תפריט ואפשר להזמין ממנו טאפס וגם מנות אחרות, אבל יותר כיף פשוט לגשת לויטרינות שעל שני הברים ולומר לשף מה רוצים. אפשר לשבת כך הרבה זמן, ולהחליט כל פעם על פי מידת הרעב והזרימה של הארוחה. המנות הקטנות מתאימות לחלוקה בין שניים, ואם רוצים עוד ממשהו - תמיד אפשר להזמין אותו, והוא יגיע תוך 3 דקות לכל היותר (וזה כשהמסעדה ע-מ-ו-ס-ה-!).

הבר של הדגים ופירות הים - מחכים לגריל או לפלאנצ'ה

מה אנחנו אכלנו?
שיפוד שרימפס ואספרגוס שהיו לא עשויים בויטירינה, ולאחר ההזמנה נלקחו לפלאנצ'ה וחזרו עם מעטפת טמפורה עדינה ורוטב טעים בצד.
שיפוד אנטריקוט שהיה טעים, אבל לא מזהיר.
חתיכות בגט - ברוסקטות עם:
- חמון (חזיר פרוס דק-דק) וסלט כרוב ומיונז
- סלמון ועגבניה
- אנשובי וגבינה
- פלפל קטן אדום ממולא בסלט טונה (המנה הכי פחות מוצלחת כל הערב)
מנה של סרדינים קטנים מטוגנים ופריכים, עם רוטב איולי בצד
ולסיום - מנה של "Razor clams" - פרי ים מעניין שנראה כמו בתמונה בהמשך - שהומלצה על ידי חבורת מקומיים שישבה לידנו. השילוב בין פרי הים החדש והמעניין לבין הרוטב הקטאלני העדין היה מעולה!

הצרור הזה בצד ימין של התמונה זה ארבעה "razor clams". אוכלים את החלק הלבן הרך שבפנים, לאחר צליה קלה.

אה, והיה גם קינוח - קרם קטאלן הוא בדיוק כמו קרם ברולה, ויסלחו לי הקטלונים. טעים, בהחלט, אבל לא מרגש לעומת שאר הארוחה.

המסקנה שלי מכל העניין היא שאני לא מתה על ארוחות טאפאס - אני אוהבת שיש לי מנה מורכבת שמישהו חשב בה על השילוב של טעמים ומרכיבים וגם מסה. אבל בכל זאת, האווירה הנינוחה והקלילה, וגם ההזדמנות לטעום כל כך הרבה מנות מוצלחות הפכו את הכל לחוויה מצוינת, שאשמח לחזור אליה ועליה בהזדמנות.

מבחינת המחיר, הסנגרייה היא הפריט הכי יקר בחשבון - כמעט עשרה אירו. כל שאר המנות עולות הרבה פחות (1-2.5 אירו למנת טאפס) מה שאיפשר לנו להינות מארוחה משביעה ומעניינת שהסתכמה (כולל השתייה והקינוח) ב-34 אירו. ארוחת ערב רצינית מעולה בתמורה למחיר הוגן.

שורה תחתונה: לפחות פעם אחת כשאתם בברצלונה.

**

La Bodegueta
כשנמצאים באיזור המרכזי של ברצלונה, ובכלל באיזורים התיירותיים, ל-99 אחוז מהמסעדות יש תפריט צהרים: "Menu del dia" שמתחיל בסביבות 13:00 ומסתיים בין 14:30 ל-15:00. במחיר של כ-10 אירו לאדם (וזול יותר באיזורים תיירותיים פחות) מקבלים מנה ראשונה, מנה עיקרית ומשקה, ובדרך כלל גם לחם בצד וקינוח.

ב"בודגטה" (חבית יין קטנה, וגם מקום לממכר יין),שנמצאת לא רחוק מהקודמת חיפשנו אתונות ומצאנו מלוכה. חברינו המקומיים המליצו עליה כעל מקום טוב לטאפס "בסגנון הספרדי הישן", וכמקום מקומי יותר. כשהגענו לשם בצהרים, הטאפס לא נראו לנו, אבל התפריט היומי במחיר הלא-יקר-יחסית-למרכז-העיר-ובכלל-בהשוואה-לארץ של 12 אירו לאדם קרץ לנו יותר. אז הלכנו על זה.

לפני האוכל, קצת על האווירה. לה בודגטה היא מסעדה שנראית קצת כמו מסעדת פועלים ישנה מבפנים - קירות וארונות עץ, שולחנות קטנים עם שרפרפים, מלצרים גברים שמתלוצצים ומתרוצצים בשעת הצהרים וגם פועל בבגדי עבודה שנכנס, שותה משקה אחד והולך. בקיצור - מעניין. את השירות של המלצרים חשוב לציין במיוחד, כי הם היו ידידותיים, שמחים ופתוחים, והמלצר שלנו עשה הכל כדי להסביר לנו על מה מדבר התפריט (בתפריט הרגיל יש תרגום לאנגלית, אבל לא על התפריט היומי הכתוב בכתב יד ומצולם כמה פעמים בודדות).

אם רוצים, יש למסעדה שולחנות גם על השדרה היפה בחוץ (Rambla de Catalunia - ממערב לככר קטלוניה המרכזית), אבל שם מחיר התפריט היומי מעט יקר יותר, ובמקום האווירה החיונית והשמחה שבפנים זוכים באווירה יותר רגועה ותיירותית בשמש הנעימה בחוץ.

אז מה אכלנו?
למנה ראשונה - סלט פסטה חמימה עם פטריות נהדרות ונתחי בשר (כנראה חזיר) מטוגנים. פשוט, קצת שומני מדי, אבל טעים להפליא!
בנוסף הזמנו "סלט" עגבניות - ארבע פרוסות גדולות של עגבניה, עליהן ריבוע מוצרלה ועל הכל שמן זית ובו פיסות קטנטנות של בזיליקום. סלט בסגנון איטלקי-ים תיכוני. גם הוא פשוט, לא סלטי כפי שהיינו רוצים לקוות, אבל באמת באמת טעים.

מנה ראשונה א'

מנה ראשונה ב'

 למנה עיקרית קבלנו מנה אחת של נקניקיות ("סאלסיצ'אס") ברוטב. הנקניקיות היו שמנמנות אבל לא מפוצצות, והרוטב היה רוטב עגבניות די פשוט ועשיר.
גולת הכותר של הארוחה היתה המנה העיקרית "שלי" - סלמון על הפלאנצ'ה. אני לא יודעת מה עשתה השפית החיננית, אבל זה היה פשוט מעולה. עסיסי, עם טעם עשיר של דג אבל גם גריליות מורגשת, ובדיוק כמות התבלינים הנדרשת בשביל להשלים את המלאכה. מנה מצויינת!

סלמון על הפלאנצ'ה - ללא ספק, מנת הדגל

ויתרנו על הקינוח והזמנו כוס נוספת של בירה במקום (ללא תוספת מחיר, מסתבר!) והמשכנו הישר למנוחת צהרים נעימה באחד מהרחובות הצדדיים.

השורה התחתונה: תמורת 60 ש"ח לאדם מקבלים ארוחה מלאה, פשוטה וטעימה מאוד, וגם שירות אדיב ואווירה טובה. ארוחת צהרים שווה! אולי בערב הטאפס גם שווים.

עוף בתנור - הגרסא השווה!

אחותי היקרה איילת קנתה לי לפסח את אחד מספרי הבישול החדשים של מגזין "על השולחן" - "על השולחן אקספרס" שכתבו אורלי פלאי ברונשטיין ומיכל מוזס. השתיים מספקות בספר שלל מתכונים קלים יחסית להכנה וקצרים בזמן, שאמורים להבטיח תוצאות טובות. כבר מעיון ראשוני זיהיתי כמה מתכונים מבטיחים, ואין ספק שהתמונות המושקעות עוזרות להתגבר על ההיצע הגדול.

הערב החלטתי לנסות מנה חגיגית לכבוד שבת, שנקראת בספר "עוף צלוי במעטפת עם שומר וזיתים". כמובן שלא יכולתי להיות ממש קונפורמית וממושמעת, ולכן הייתי חייבת לשנות קצת ולגוון, כך שבסופו של דבר לא היו שומר וזיתים בעוף, אבל מעטפת דווקא היתה. למתכון שתיכף תקראו יש שני יתרונות בולטים: הראשון הוא שהמתכון באמת פשוט ממש ומהיר להכנה, פשוט מכינים הכל ודוחפים לתנור! השני הוא השימוש במעטפת נייר האפייה, שמתפקדת קצת כמו שקית קוקי ומספקת לעוף סביבה של חצי בישול-חצי אידוי, כך שהוא יוצא רך ונימוח ועשיר בטעמים. נשמע טוב נכון? יאללה לעבודה!

חשוב לי רק לציין מראש שלדאבוני אין לי כרגע תנור בבית, ולכן כמו סטודנטית טובה התאמתי את הכמויות לתבנית קטנה של טוסטר-אובן. שימו לב שתצטרכו קצת יותר שוקי עוף (וקצת יותר משאר הרכיבים) אם תרצו להשביע יותר משני אנשים...


מה צריך?
- מרכיב בסיסי: נייר אפיה. להשיג במרכול הקרוב לביתכם.
- שוקי עוף (חלקי העוף הידועים בשמות "פולקע'ס" או "Drum Sticks") אני השתמשתי ב-5 כי לזה היה מקום. אתם יכולים להכניס בתבנית גדולה אפילו 10 להערכתי, או לחילופין 4 שוקיים ו-4 ירכיים ("כרעיים").
- תפוחי אדמה בקליפתם, שטופים היטב. 6-8 קטנים או 2-3 גדולים.
- שיני שום. לפחות 5, אבל כמה שרק תרצו (החישוב שלי הוא בכל מקרה לפחות 2 לכל סועד, שלא יריבו!). הערת עריכה בעקבות קוראת נאמנה שניסתה ונהנתה: את השום לא מקלפים! הוא נותן טעם גם ככה, וזה נהדר למשוך את ה"בפנוכו" שלו עם השיניים כשהוא רך וחמים.
- 3-4 גבעולי רוזמרין. אני השתמשתי גם בכמות דומה של גבעולי אורגנו מהגינה, ואפשר גם טימין.
- חצי לימון פרוס
- 1/4 כוס יין לבן (הכמות כאן לא צריכה להיות מדויקת, אבל בכל מקרה שימו לב שצריך די הרבה נוזלים בשביל הטעם המיוחד).
- 1/4 כוס שמן זית (ראו הערה קודמת לגבי הכמויות).
- פפריקה מתוקה
- מלח ופלפל (עדיף גרוס יפה כזה, אבל גם שחור רגיל עובד).
- קמצוץ סוכר חום

מה עושים?
(**אם התנור שלכם גדול, אפשר כבר עכשיו להתחיל לחמם אותו לטמפרטורה של 180 מעלות, אם אתם משתמשים בטוסטר, אפשר לחסוך במשאבים מתכלים ולהמתין עוד קצת).

פורשים יריעה אחת של נייר אפייה בתחתית התבנית (אם התבנית גדולה והיריעה קטנה, פורשים שתיים!), כך שיישארו קצת שוליים בצידי התבנית. מסדרים בתחתית התבנית את ענפי צמחי התבלין ואת פרוסות הלימון. מעל כל זה מסדרים את רגלי העוף.

חותכים את תפוחי האדמה לקוביות בגודל ס"מ על ס"מ בערך (אפשר גם פרוסות ארוכות, אבל לדעתי זה פחות כיף!). מפזרים את הקוביות בין רגלי העוף בתבנית. אני לא אהבתי תפוחי אדמה שנגעו ישירות בלימון, אתם מוזמנים לנסות, אבל אם נראה לכם שלא תאהבו, פשוט וודאו שהלימונים נמצאים יותר מתחת לעופות. דוחפים את שיני השום בין כל הדברים האחרים, ועוצרים רגע להתפעל ממעשה ידינו.

אל דאגה, מיד יצטרפו עוד תפוחי אדמה

עכשיו מתבלים! זורים על הכל מלח-פלפל ופפריקה. התבלינים השרופים הם מה שנותן צבע וטעם למנה, אז אל תתקמצנו.

(אם יש לכם טוסטר קטן או תנור תותח, עכשיו אפשר להתחיל לחמם אותו ל-180 מעלות).
בקערה קטנה מערבבים את היין, השמן וכפית סוכר חום. אכן, ממש כמו בניסויים בכימיה של כיתה י', השמן והיין לא יתערבבו ממש, אבל אם תעבדו מספיק מהר אז הם יתערבבו לרגע כמעין בועיות קטנות אחד בתוך השני. זה מספיק טוב.
בעזרת מברשת ביצים (גם כף תעבוד) הברישו את התערובת הנוזלית הזו היטב היטב על כל רגלי העוף, והשתדלו להגיע לכל הצדדים החשופים שלהן. את מה שנשאר שפכו באופן יחסית-שווה על כל תפוחי האדמה. שימו לב, שלב הנוזלים הוא ממש חשוב ומהותי, לא לדלג עליו אחרת העוף יצא יבש!

כעת לפטנט: לוקחים יריעה נוספת של נייר אפייה ומכסים איתה את כל המנה הנהדרת. מהדקים היטב את הקצוות של שני ניירות האפייה זה לזה, כדי שאדי הנוזלים לא יברחו בזמן האפייה. אפשר אפילו להדק עם שדכן משרדי. לי לא היו סיכות אז חיזקתי כמה מקומות מועדים לפורענות באמצעות מהדקים משרדיים גדולים.

אמנם כתבתי הרבה, אבל במציאות כ-----ל התהליך הזה לוקח רבע שעה. גג. וגם זה כשעוצרים כל רגע כדי לראות "מה היא אומרת לעשות עכשיו". מכניסים את התבנית לתנור לשעה ורבע, ואחריה מוציאים את התבנית (זהירות! חם!) מכוונים את התנור למצב "גריל" (בדרך כלל ציור של משולשים בצד העליון של הריבוע שמסמל תנור), מסירים את נייר האפייה העליון ומכניסים לעוד רבע שעה, כדי שהכל ישחים מלמעלה ותפוחי האדמה יהיו קצת פריכים מבחוץ.

זהו, רבע שעה עבודה, שעה וחצי אפייה (כשתוך כדי הכנתם גם סלט, מרק וקינוח, או כתבתם כמוני עבודה במשפטים) והמנה מוכנה להגשה.

בתאבון!
 מעין