‏הצגת רשומות עם תוויות מתכונים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מתכונים. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 30 בנובמבר 2011

בלי התנצלות

בתחילת השנה קיבלתי החלטה: לאכול יותר בריא, ואם אפשר גם יותר הוגן וראוי. מה זה אומר? לאכול הרבה יותר דגנים, יותר דברים "מלאים", יותר אגוזים ויותר ירקות ופחות בצק לבן, בשר, מוצרים מן החי ושאר מרעין בישין. התכוונתי גם לטגן פחות ולבשל או לאפות יותר.

ובכל זאת, אני סטודנטית. זה אומר שאין לי הרבה זמן, אין לי כסף להשקיע בירקות אורגניים או באגוזים יקרים ולפעמים באמת שפשוט אין לי כח להתאמץ ולהיות יצירתית כדי להכין סיר של עדשים בצורה שגם תהיה טעימה, גם משביעה וגם תספיק לי ולשותפתי לדירה לבערך שבוע של חימום במיקרוגלים של הקמפוס. וגם קר פה בעיר הקודש. קר עד מאוד, ככה שסלטים, עם כמה שאני אוהבת אותם, פשוט לא מספקים בתור ארוחה.

אכן, החיים קשים. אבל אני משתדלת. משתדלת לא להוציא כסף על דברים מפתים אך לא בריאים ויקרים במזנוני האוניברסיטה, משתדלת לדאוג שיהיה אוכל טעים וגם מזין במקרר, ומשתדלת לנצל הזדמנות כשאני בבית לפרק זמן משמעותי בצהרים כדי ולעשות משהו באור השמש הנעים שבמטבח.


כך נולדו העגבניות הממולאות. מתוך שאיפה לנצל את העגבניות שבמקרר לפני שהן תהיינה רכות מדי, וגם לעשות משהו בריא אבל מעניין. זה בריא, כי עגבניות הן בערך הירק היחיד שלא מאבד מערכו התזונתי בחימום, וכי יש כאן בורגול וגם עשבי תיבול. אני מודה שהגבינה קצת פוגעת בכל הענין, אבל זה ממש קצת, אני נשבעת! (וזה לא כל כך הכרחי). מה שנחמד זה גם שזה מאוד מאוד פשוט להכנה, וזה תמיד כיף.

 עגבניות ממולאות בבורגול


מה צריך? למנת פתיחה לשישה סועדים (בכיף אפשר להכפיל כמויות ולעשות אפילו תבנית שלמה)
3 עגבניות בינוניות ומעלה. דרגת הבשלות לא מאוד משנה, אבל עדיף לא בשלות ורכות מדי, כי הן לא יחזיקו.
חצי כוס בורגול דק מושרה (ראו הנחיה)
רבע צרור כוסברה ורבע צרור פטרוזיליה (פחות או יותר, ואפשר גם עם בזיליקום, נענע וכו')
ממש מעט (50 ג') גבינה צהובה קשה מגוררת
רבע בצל
3 שיני שום, או עוד כי זה טעים
מלח-פלפל

מה עושים?
כמה שעות קודם לכן (אפשר גם לילה במקרר) משרים את הבורגול בקצת מים. זה מנפח אותו וזה בעצם כל מה שצריך לעשות עם בורגול לפני שאוכלים.
שוטפים את העגבניות וחוצים אותן לרוחבן. בעזרת כפית מוציאים את התוכן שלהן לתוך קערונת קטנה. משאירים קצת שוליים כדי שבכל זאת נטעם קצת בשר עגבנייה.*


טריק שלמדתי מהשפים של מבשלים: זורים מלח גס על הבפנוכו של העגבניות והופכים אותן על נייר סופג שתגרנה קצת מהנוזלים שלהן. אפשר להשאיר אותן ככה אפילו לשעה, אפשר גם לרבע.
בינתים קוצצים את הבצל הכי דק שאפשר, ובפינה נפרדת של קרש החיתוך עושים אותו דבר גם לשום. מחממים מעט שמן זית במחבת (גם שמן זית זה בריא, אפילו שעומד להיות פה טיגון) ומטגנים את הבצל עד להזהבה. שימו לב שלבצל יש נטייה להידבק למחבת (אפילו שהיא טפלון או נאופלאם בריאות צבעוני אנטי-בקטריאלי ומולטי-פוקאלי) ולכן צריך קצת לערבב אותו מדי פעם. את השום מוסיפים כחצי דקה לפני שהבצל מוכן. {אני יודעת שיש כאן פרדוקס, כי איך יודעים שהבצל תיכף יהיה מוכן? התשובה היא קודם כל שזה לא מאוד משנה, ושאנחנו לא צריכים את השום עשוי well-done, וגם שכשהבצל מתחיל להיות שקוף זה הזמן.}
כשהבצל שקוף ואפילו מתחיל להישרף, מכבים את האש ומניחים אותו להתקרר.

שוטפים את העשבים וקוצצים אותם הכי דק שאפשר. עם סכין כבדה זה עובד הכי טוב, אבל בכל מקרה צריך לעבוד. שמים אותם בקערה. מוספים לקערה גם את הבורגול, אחרי שסיננו אותו ממי ההשריה. מגררים את הגבינה ומוסיפים גם.
אם הבצל עדיין לא קר מספיק (אנחנו לא רוצים שישרוף את העלים כשיפגוש בהם), מתבלים בינתים בנדיבות בפלפל שחור ובמלח (טוב, בלי נדיבות עם המלח, זה לא בריא!). אפשר בינתים גם להפוך את העגבניות שלנו ולסדר אותן בתבנית. עדיף תבנית צפופה יחסית שתבטיח שהעגבניות לא תתהפכנה לצדדים.


הבצל התקרר? יופי, מוסיפים אותו (כן כן, יחד עם השום) לקערה ומערבבים הכל. אני הוספתי בשלב הזה גם קצת מבשר העגבניה ששמנו קודם בקערה אחרת, כדי שיהיה יותר עסיסי.

נכון! זה דומה קצת לטאבולה. רק בלי התיבול של הטאבולה

עכשיו לוקחים כף גדושה מהתערובת ומכניסים לתוך עגבניה. מהדקים באמצעות טפיחה של הכף על התערובת, ומוסיפים עוד מלמעלה. הרעיון הוא שהעגבניות תהיינה מלאות במילוי, ומעל תהיה עוד תלולית יפה.


מכניסים לתנור לחצי שעה עד ארבעים דקות בחום של 180 מעלות.
איך יודעים שמוכן? התלולית שמעל העגבניות מזהיבה-משחימה.


אפשר לשמור לעוד יומיים-שלושה במקרר. ולחמם מחדש, עדיף בתנור או בטוסטר-אובן.

בתאבון!
מעין

*ומה עושים עם כל הטעים העגבנייתי הזה שנשאר? מכינים מלאווח (לא בריא, אבל טעים! מותר גם להתפנק לפעמים). או שעושים מה שאני עשיתי ואוכלים את זה עם כף, מלח ופלפל. אפשר גם להוסיף קצת מלפפון קצוץ ואפילו טיפה פלפל ירוק חריף וזה יהיה מעדן מרענן. במיוחד אם שמים את זה מעל קצת יוגורט.

**שידרוגים אפשריים
חשוב להדגיש שאם יש לכם מעבד מזון אתם יכולים לחסוך לעצמכם את החיתוך דק ופשוט לקצוץ ולערבב הכל יחד.
כאמור לעיל, מגוון שלם של עשבי תיבול יכולים להעשיר את הטעם - נענע, בזיליקום, טימין...
וגם, אפשר להגדיל את כמות הגבינה כדי שתיתן יותר דבק ותהפוך את המילוי ליותר עיסתי. מצד שני, טבעונים יכולים להוריד אותה בכיף, וגם בימות הקיץ נראה לי שזה יותר קליל בלעדיה.
אמא שלי אגב, עושה משהו דומה עם פירורי לחם, צנוברים גרוסים ולדעתי גם גבינה בפנים. אבל זה פחות בריא, ולמי יש תקציב לצנוברים?

יום שני, 25 ביולי 2011

סביח ביתי

במסגרת שגעת החצילים שתוקפת אותי מדי פעם במהלך השנה האחרונה, קניתי שוב חצילים בשוק לפני כשבועיים.
ואז הגיע ערב אחד קצת לחוץ, בו ידעתי שגדי יגיע בדיוק לשתי דקות הביתה לפני היציאה לסרט ושלא יהיה לנו זמן ממש לשבת לאכול, אבל שבכל זאת נהיה רעבים.

עמדתי לי במטבח ותהיתי מה אפשר להכין ולשאת עמנו בדרך (דקה הליכה ברגל), חשבתי על מעט הדברים שיש בבית - חצילים, עגבניה...
ואז באה לי ההשראה!

אצתי רצתי למכולת הקרובה וקניתי 5 פיתות מחיטה מלאה במחיר מופקע (זה מה שהיה), טיגנתי חצילים, הכנתי טחינה ביתית ויצא סביח. אמנם בלי חומוס ובלי ביצה, אבל כמעט עם כל שאר המרכיבים.


למחרת חזרתי על הפלא של חצילים מטוגנים לסביח ואני חושבת שממש תפסתי את העקרון. לכן, הנה כמה טיפים לטיגון החצילים שלכם.

ראשית, החצילים צריכים "להזיע" לפני הטיגון - להגיר קצת נוזלים. איך גורמים להם לעשות את זה? פורסים אותם לפרוסות בעובי בינוני עד כמה שמצליחים, מניחים אחד ליד השני על צלחת וזורים מלח.



משאירים את החצילים לנוח לפחות למשך חצי שעה, והפלא ופלא - כשחוזרים מעיסוקיכם השונים החצילים הגירו טיפות קטנות ויפות שפירושן שהם לא יהיו מרים אחרי הטיגון.

יפה, לא?
עכשיו מחממים שמן במחבת פסים של סטייקים, ומחכים שהוא יהיה באמת חם. מניחים בזהירות את פרוסות החצילים במחבת ושומעים "תססססס" נהדר כזה של שמן רותח פוגש באוכל. מחכים עד שהחצילים משחימים בצד אחד, ואז הופכים כמובן. זה הזמן להוסיף עוד תבלינים, למשל פלפל שחור (והרבה!) וכמון.


כשהחצילים שחומים ויפים משני הצדדים מוציאים אותם לשכבות של נייר אפיה, ומחכים שיתקררו קצת. בינתים אפשר להפשיר את הפיתה, להכין טחינה, לקצוץ עגבניה, בצל ופטרוזיליה או כוסברה.


זהו! הכל מוכן לצלחות או בעצם ל"פיתוּת" - חותכים את הסנטימטר העליון של הפיתה, מורחים בחומוס, מרפדים בחצילים, זורים שאר ירקות, שופכים מעל טחינה טעימה ולבסוף קצת פטרוזיליה. אוהבי חריף יכולים לצ'פר עצמם בעמבה או בחריף אפריקאי כפי שגדי קיבל.




הצעת הגשה נוספת: חצילים מטוגנים עם לבנה-שום-נענע וסלט עגבניות וצנוניות. מרענן!
בתאבון!
מעין


יום ראשון, 10 ביולי 2011

שיר לצהרים

ליעל.

אני מנסה לכתוב עבודה. מסערת את מוחי בכיוונים שונים, תרה אחר מקורות מידע בנבכי החלל הוירטואלי ומאמצת את מוחי כדי לחשוב על טיעונים מעניינים וניסוחים קולעים.
לשווא.
כבר שלושה ימים שאני מנסה לעבור את הסף הבסיסי של תחילת הכתיבה ולא מצליחה. מתייאשת. הסכרים עומדים באיתנם ומוחי מסרב לקדוח. אל אוסף הביטים של זכרון שמכונה "עבודת סיכום.doc" נוספו כמה ביטים של שם התלמידה והמרצה ותו לא.

הרהורי ושיעמומי גורמים לי להתמכר לצפייה בתכנית טלוויזיה פופלרית שמערבת תחום עניין אחר שלי - אוכל. במחוזות רחוקים אחרים אני מקבלת השראה פיוטית ומפתחת רעב כשאני צופה מדי יום ביומו בתכניות העונה שעברה והעונה הנוכחית.

וכך אישיותי מתפרצת. עם פתיחת דלת המקרר ודלת הארון וקופסת התבלינים. עם חציל מטוגן קלות ומומלח ועגבניה רכה וגדולה, וכמובן קצת שמן זית ומלח גס ופלפל שחור. ריח שרוף ועדין עולה באפי, וריח הלימון הניגר על הסלט. רוח קלילה מנשבת בהפתעה אחרי שנעדרה ממחוזותינו בימים האחרונים.

אני מתיישבת לאכול צהרים. טעים!


טורטייה עם ירקות אפויים
מה צריך?
למנה יפה לאדם אחד*

טורטייה מוכנה מהסופר (עדיף כזו שאמא קנתה לכם בהפתעה, ועדיף בכלל כזו מקמח מלא). המתכון יעבוד גם על לאפה או על בצק עלים מגולגל של מעדנות, אבל הטורטיה הדקיקה נותנת מרקם אחר.
חציל קטן מאוד, אפילו חצי
3/4 עגבניה בשלה
בצל סגול
3 שיני שום
לתיבול: שמן זית, מלח גס, פלפל שחור גרוס/טחון. כמה עלי כוסברה טרייה.
אופציה חצי-הכרחית: גבינת פרמז'ן מגוררת.

* יש לי טוסטר אובן בינוני ולכן אני מסתפקת במועט. אם יש לכם תנור, תכינו שתיים שלוש בתבנית או בשתי תבניות במקביל, ותוכלו לארח או לאכול את כולן. מבחינת כמויות, אתם מוזמנים להכפיל, וגם לעגל פינות פה ושם - זה לא מתכון מדויק.

מה עושים?
מתחילים עם החציל: שוטפים היטב, מייבשים ופורסים חמש-שש פרוסות דקות יחסית. מחממים במחבת קצת שמן זית. (קצת! חצילים אוהבים שמן בטירוף ואנחנו לא ניתן להם יותר מדי). כשהשמן חם מניחים בעדינות את פרוסות החציל. מחכים קצת (בינתים אפשר להתקדם עם חלקים אחרים של המתכון), והופכים את הפרוסות להזהבה גם מצידן השני. השלב הזה נועד לרכך את החצילים לפני התנור, כדי שכל האפיה לא תקח הרבה זמן. אפשר לחילופין לחמם את חצילים עם כמה טיפות שמן זית עליהם בתנור לפני כן, כעשר דקות. כל הטיגון לא לוקח יותר מחמש דקות, ואז מניחים את החצילים על נייר סופג וממשיכים הלאה.

מרפדים תבנית מתאימה בנייר אפייה ומניחים עליו את הטורטיה. מזליפים מעט שמן זית לכל אורכה ורוחבה וקוטרה, אבל לא יותר מדי. שימו לב שהקצוות שלא יזכו לשמן יצאו מהתנור קשים ואפילו קצת שרופים. זה נהדר! שימו לב גם שהחצילים מגיעים עם עוד שמן, כך שאנחנו מזליפים כאן רק מצע בסיסי עבור העגבניות ולמען ריכוך הטורטיה.

מתחילים לחמם את התנור במצב סטטי (פס למעלה ופס למטה) על כ-200 מעלות.


פורסים את העגבניה ואת הבצל (לטבעות או רצועות). מתחילים בסידורים: כמו בציור של מירו מסדרים במרווחים שווים את כל הירקות. הם בהחלט יכולים לעלות קצת אחד על השני, אבל עדיף לא יותר מדי שכבות. בוזקים מלח גס ופלפל שחור בצורות מעגליות.

עד כאן נשמע טעים, נכון?


והנה שני השידרוגים שניסיתי:
כיסיתי חצי מהטורטיה בפרמז'ן מגוררת בגסות, שנמסה במהלך האפייה. זה הופך את המנה לקצת יותר עשירה ופיצתית, אבל זה לא הכרחי למי שאין לו פרמז'ן או שהוא מנסה להימנע מהפלא הזה. אני חושבת שבפעמים הבאות אכסה ככה את כל הטורטיה.
התכוונתי להוסיף גם שום. אבל שכחתי! ורק אחרי 10 דקות בתנור נזכרתי בו. אז מהר מהר פרסתי שלוש שיניים והוספתי לתבנית. בדיעבד, אני חושבת שאולי זה היה רעיון טוב כי השום הדק נשרף די בקלות, וככה הוא בילה פחות זמן בתנור. מה שאנחנו למדים מכאן זה שאפשר להוסיף את השום מאוחר והוא עדיין ייאפה, אבל שאולי אפשר לנסות לשים אותו כבר בהתחלה אם זוכרים. אנסה בהזדמנות ואספר לכם איך יוצא.

בכל אופן, השלב הסופי הוא להכניס את הטורטיה לתנור ל-20 דקות. שימו לב והימצאו בסביבה אחרי 10 דקות, ועקבו מדי פעם אחרי מה שקורה. בשבע הדקות האחרונות רצוי להעביר את התנור למצב גריל - שייתן השחמה נוספת מלמעלה. התוצאה הסופית צריכה להיות טורטיה שחומה למדי, עגבניות שקצותיהן מתחילים להיות חומים והן רכות ויפות, ושום שגם מתחיל להשחים אבל לא להישרף. והריח, הריח צריך להצטרף!

בתום הזמן מוציאים את התבנית בזהירות מהתנור ומניחים על משטח שיודע לעמוד בעומס החום. מי שאוהב מפזר קצת כוסברה טרייה קצוצה.

אני מודה שלאכול את הטורטייה עשוי להיות פעולה מסובכת, כי היא נרטבת בקלות מהעגבניה ולא כל כך ברור כל העסק. ההמלצה שלי היא לחתוך בעדינות לפרוסות בינוניות ולאכול עם הידיים כמו גדולים.
מה שנהדר במנה הזו שהיא גם יפיפה, גם קלילה וגם משביעה - בדיוק מה שצריך ליד הסלט שלי ביום קיץ חם.


*שידורגים אפשריים:
קישואים ו/או בטטות שיקבלו טיפול דומה לחצילים יהנו מאוד לשבת על הטורטיה.
את התיבול אפשר לרענן עם סומק או זעתר, וכמובן כמה עלים טריים של אורגנו או בזיליקום.

אולי עכשיו אצליח להתקדם עם העבודה שלי...


מעין

יום שבת, 16 באפריל 2011

חצילים ממולאים

כבר הרבה זמן תיכננתי להכין את החצילים הממולאים של חיים כהן. המתכון נשמע לי מענין מאוד, והתמונה היתה שווה אלף מרשמים.
מכיוון שזה לא מתכון שלי, וגם השינויים שערכתי בו לא היו משמעותיים, אספר לכם רק בקצרה איך זה עובד, ולא אתאר בפרוטרוט.

לפנינו מנה בשרית נפלאה, ששימשה כמנת פתיחה עשירה לחמישה סועדים, ויכולה לדעתי לשמש מנה עיקרית לשניים. אני השתמשתי בחציל גדול טרי אחד, ובפטריות יער צהובות אורגניות. לפי כהן גם פטריות שמפיניון תעבודנה, אבל אני העלות בסופר של הפטריות המיוחדות היתה זהה, וזה עבד יופי! אם אתם לא בטוחים איך בוחרים חצילים, אתם מוזמנים להקדיש דקה לכתבה הזו.

חוצמזה, יש במתכון בשר טחון, אבל לדעתי אם משתמשים בשני סוגים של פטריות, או למשל מוסיפים אגוזים שבורים זה יכול להיות מעדן גם בלעדיו. אם אתם מנסים אשמח לשמוע.

אז מה עושים?
חותכים את החציל שלנו לשני חצאים לאורכו, ומגרדים מהאמצע של כל אחד מהם את הבשר בעזרת כפית. שימו לב להשאיר בערך חצי סנטימטר מכל צד כדי שהחציל לא יתפרק כשנמלא אותו. את הבשר שהוצאנו שמים בקערה בצד, ומטפטפים עליו קצת  מיץ לימון כדי לעכב את ההשחרה שלו עד שנתשמש בו. את שני חצאי החציל מסדרים על תבנית (עדיף לשמן קצת קודם או להניח על נייר אפייה), ומברישים עליהם שמן זית. מכניסים לתנור (שחומם מראש!) בחום 180 מעלות למשך רבע שעה.

בזמן שהחצילים שלנו מתרככים להם בתנור (אני השתמשתי בטוטסר וזה עבד יופי), עובדים על המילוי: קוצצים שתי שיני שום וחותכים את הפטריות לחתיכות בינוניות. מקפיצים אותם ביחד במחבת עם קצת שמן זית חם. כהן מבקש להמליח רק אחרי שהורדנו מהאש, אני לא בטוחה כמה זה משנה, אבל רצוי להמליח קצת. זה יקח בערך שלוש דקות של ערבוב די יסודי, ובסוף זה יהיה מוכן!

עכשיו מחממים מעט שמן זית במחבת אחרת, ובמקביל קוצצים בצל בינוני אחד. כשהשמן רותח מכניסים את הבצל פנימה (זהירות!) ודואגים לתת לו ערבוב טוב בתדירות גבוהה בזמן שממשיכים: מוציאים את בשר החצילים מאיפה שזה לא יהיה ששמנו אותם וחותכים לחתיכות קטנות יחסית. עכשיו הבצל כבר נהיה כמעט שקוף (ולא שרוף, כי יש שמן זית חם וכי הקפדנו לערבב), ומוסיפים לו בשר טחון. אני לא כותבת כמויות מדויקות כי חיים כהן ואני הסכמנו שזה יהיה התפקיד שלו הערב, וכי לקחתי פשוט חבילה קטנה שהיתה לי בפריזר, ואני לא יודעת מה נפחה/משקלה. מפרידים את הבשר עם כף העץ בה השתמשתם עד כה לערבוב, וממשיכים לערבב.

כשהבשר נהיה פחות אדום ויותר חום בהיר, מוסיפים את בשר החצילים שקצצנו ואת תערובת הפטריות-שום שהקפצנו בנפרד. בערך כאן לוקחים הפסקה, רואים שעברה כבר רבע שעה מאז שהכנסנו את החצילים לתנור, ומוציאים אותם החוצה בזהירות. ממשיכים לערבב את המחבת הלוהטת שלנו, עד שהמיצים התערבבו היטב והבשר מוכן וטעים. מכבים את האש ומסיפים מלח-פלפל.

כאן יש מחלוקת קטנה ביני לבין השף הדגול: באופן כללי אין לי בבית רסק עגבניות, ולצערי שכחתי שגם בקופסת העגבניות המרוסקות האחרונה השתמשתי למרק לא מזמן, ולכן לא יכולתי לעשות את הקטע בו הוא כותב "מוסיפים את רסק העגבניות". בדיעבד, הסועדים שאכלו את המנה ואני הסכמנו שממש לא צריך רסק. מה שכן עשיתי, זה לחתוך מהר שתי עגבניות קטנות ובשלות מאוד ולהוסיף אותן אחרי שהתערובת כבר התחילה להתקרר. המסקנה מכל זה היא אחת: לא צריך רסק עגבניות, אם אתם חייבים אז השתמשו בעגבניות מרוסקות, ובכל מקרה עגבנייה בשלה אחת תעשה את העבודה.

מה עכשיו? החלק הכי קשה: מחכים. למה מחכים? כי אנחנו רוצים להוסיף ביצה למלית שלנו, ואם נוסיף אותה כשהכל חם הביצה תהפוך לחביתה, במקום לדבק הנפלא שהיא כשהיא חיה. אז בינתים מתלבשים או משהו, מוסיפים כף-כף וחצי של פירורי לחם, וכשאתם שמים את היד מעל המחבת ולא מרגישים שחם לכם נורא, או כשאתם יכולים לטעום מהתערובת בלי לעשות "פו" לפניכן, מוסיפים ביצה אחת שטרפתם לפני. זה באמת קצת מדביק את הכל יחד, ועכשיו אתם מוכנים: ממלאים כל חצי-חציל שבתבנית בבערך חצי מהבלילה (לי היה קצת יותר מדי, לא נורא!) כך שהיא תבלוט מעל שפת החציל, אבל בלא יותר משני סנטימטר. אם אתם כופרים מזופתים כמוני, מגררים מעל גבינת פרמזן איכותית, ומכניסים לתנור ל-25 דקות.

כשזה יוצא, מפזרים על זה כוסברה קצוצה טרייה (זאת לאחר שווידאתם שכל הסועדים מוכנים לאכול כוסברה, ואם לא מחליפים בפטרוזיליה), ומחכים קצת שיתקרר. אצלי זה התקרר בדרך לביתה של סופי חברתי, ובזמן שהיא ערכה את השולחן.

התוצאה: מעדן!

את שאריות הבלילה, אגב, אכלתי הערב, לאחר חימום קל במיקרו ועם פיתה טובה. זה היה קצת כמו שילוב בין שקשוקה לפאי רועים למעורב ירושלמי. תענוג!



חג שמח וטעים לכולכם!
מעין

הערת תוספת, 19.06.2011:
בשישי האחרון השתמשנו באותו המילוי בשביל קישואים ממולאים ופטריות גדולות ממולאות וזה עבד מעולה! במקום להישאר עם זן פטריות אחד, קנינו קופסא כזו של כמה סוגים, ואז גם הגרסא הצמחונית שהכנו לחלק מהאורחים היתה עשירה וטעימה.
אם רוצים למלא קישואים, רצוי להשתמש ב"בלאדי" העגולים כי הם יוצאים יפים יותר ונוחים למילוי. בכל מקרה צריך לרכך אותם בתנור קצת יותר מאת החצילים הבשלים בהם השתמשתי במקור: אולי 20 דקות במקום רבע שעה.

יום שלישי, 15 במרץ 2011

פטריות מטוגנות

אני יודעת שאמרתי את זה בכל הפוסטים האחרונים, אבל הפעם אני מציגה בפניכם מתכון פשוט להחריד וטעים להפליא. (ואולי רצוי באמת שאקח קצת הפסקה מהמתכונים, ואגשים קצת מהמטרה הנוספת של הבלוג של ביקורת מסעדות, אבל זה בפעם הבאה...)

מה עומד על הפרק? זוכרים שסיפרתי לכם על מנת פטריות מטוגנות שאלכתי לא מזמן ב"אלדד וזהו"? ניסיתי משהו כזה משלי, ואני גאה להציג מנה פשוטה ביותר, שיכולה לגרוף מחמאות כשתגישו אותה לאורחיכם או אהובי לבכם. מה שעושה כאן את הכיף, בשונה מהמנה שאכלתי במסעדה, הוא המטבל החמצמץ, שנולד באלתור כי לא היה לי מספיק מיונז בבית ורק גבינה לבנה ולימון לעבוד איתם. מסלסלת פטריות אחת תתקינו מנת פתיחה יפה ל2-3 אנשים, ארוחה צמחונית לאדם לא מאוד רעב אחד וכו'..

מה צריך?
סלסלת פטריות שמפיניות (הכי זולות, ועדיף כמה שיותר טריות, ושטופות, כמובן)
ביצה
כוס פירורי לחם (כן, אפשר גם פירורי לחם "מלאים", פלצנים!)
3 כפות גבינה לבנה
1 כפית מיונז
3 כפיות חרדל גרגרים
מיץ משליש לימון
תבלון: מלח, פלפל לבן


מה עושים?
מכינים את הפטריות:
מחממים שמן במחבת
שופכים את הביצה לתוך קערה קטנה ועמוקה, ואת פירורי הלחם לקערה קטנה ועמוקה לידה.
טובלים כל פטריה יפה יפה בביצה, ואז מעבירים אותה סיבוב יסודי בתוך פירורי הלחם, שאמורים להידבק לכל הפטריה (גם ל"רגל", ובסופו של דבר גם לאצבעותיכם).
השמן כבר התחיל לרתוח? מניחים (בזהירות!) את הפטריות שכבר הכנתם במחבת, נותנים להן להיטגן קצת, ומכינים בינתים עוד נגלה. שימו לב לסובב אותן מדי פעם, שתקבלנה שיזוף יפה מכל הצדדים, ולא כתמים שרופים מדי.
כשהפטריות זהובות-חומות ויפות מוציאים אותן להתייבש קצת על נייר סופג.



הצעת הגשה: פטריות מטוגנות על מצע עלי רוקט טריים


בזמן שהן מתקררות מכינים את המטבל:
בקערה יפה מערבבים את כל המרכיבים: הגבינה, המיונז, החרדל והלימון. מוסיפים קורט מלח ובערך שליש כפית פלפל לבן, ומערבבים היטב.

ברגע האמת טובלים את הפטריות במטבל ואוכלים בתאבון.




מעין

יום רביעי, 2 במרץ 2011

מתכון לתקופת מבחנים

אני מרגישה לא משהו. הלימודים והפעילויות האחרות לוחצים עלי ואני לא מצליחה לעדכן בבלוג בתדירות הרצויה, למרות שאני  ממשיכה לבשל וממשיכה לאכול. במידה רבה, הגיעו מים עד נפש.

אבל הבלוג הזה לא נועד לחלוק את הגיגי על החיים ועל רגשות, אלא לחלוק דברים שקשורים באוכל! אני מקווה ששניים וחצי הקוראים שלי מעריכים את ניסיוני להתמיד ולעדכן גם כשלחוץ ועמוס וקשה. ולא סתם לעדכן, אלא לספק לכם מתכון קל, מיוחד וטעים בטירוף, שמתאים בדיוק לזמן של לחץ ושל... חוסר זמן. מה שנפלא בו זה שהוא משתמש בעוף לשניצלים, שלרוב האנשים, אפילו הסטונדטים התפרנים שבינינו, יש במקפיא רוב הזמן. אם אתם רעבים, יש לכם שניצלים במקפיא אבל בא לכם להרשים או לאכול משהו קצת שונה... זה המתכון עבורכם!

מהו אותו מתכון פלא? חזה עוף מטוגן בעשבי תיבול
(מזהירה מראש: המתכון אינו כשר, וניסיונות להופכו לכשר ישנו את הטעם, אבל אולי לא בהרבה. נסו וכתבו לי!)

מה צריך?
- חזה עוף פרוס - בשר לשניצלים שקונים בסופר יחסית בזול
- חמאה
- עשבי תיבול טעימים קצוצים. אנחנו השתמשנו בזעתר ואורגנו מהאדניות, מרווה זו בהחלט תוספת רצויה וגם עלי טימין    ישפרו.
- 2-3 שיני שום גדולות כתושות (עבור כל שני נתחי חזה עוף)
- לימון
- רצוי מאוד: יין לבן
- לתיבול: פלפל לבן, מלח

מה עושים?
מתחילים בדפיקה קלה על בשר השניצלים עם פטיש שניצלים, או חפץ כבד אחר.
שוטפים את עשבי התיבול וחותכים אותם לחתיכות קטנות. כותשים את השום.
עכשיו הכל מוכן! כמעט...
במחבת טובה ממיסים חמאה (150-200 גרם לכל סבב טיגון, לפחות) וכשהיא חמה מאוד זורקים פנימה את העשבים ואת השום וקצת מערבבים אותם יחד. לא נותנים להם הרבה זמן לבד על האש: אחרי שנינוח השום יתחיל לעלות באפכם (זה אמור לקחת חצי דקה על האש), ולפני שהוא מתחיל לקבל צבע חום-שרוף כזה, מניחים בעדינות את נתחי העוף על כל התערובת.
נותנים להם קצת להיטגן, מוסיפים פלפל לבן ומעט מלח ("קורטוב") ואז שופכים למחבת יין לבן. כמה? אולי שישית כוס, רק בשביל שירטיב קצת את המחבת וייתן ארומה נהדרת לכל המנה המשובחת הזו. וגם כדי שהעוף לא יתייבש.
כשנתחי העוף הלבינו ואולי אפילו התחילו טיפ-טיפונת להשחים (איך יודעים? מרימים אותם קצת עם מזלג או עם כף שטוחה ורחבה שלא נמסה בחום) הופכים אותם, ונותים להם לקלוט את הטעמים גם מהצד השני. ביניתים סוחטים מעליהם לימון - בערך רבע לימון מעל כל נתח עוף.
כל הטיגון הזה לא לוקח יותר משבע דקות, וזה אם האש בינונית. על אש גבוהה זה יכול לקחת גם פחות מחמש.




מה לתוספת?
אנחנו הגשנו את העוף על מנה קטנה של פסטה ללא רוטב, שספגה את הטעמים הנהדרים של המנה. בדיעבד אני חושבת שעל מנת פתיתים זה היה עובד קצת יותר טוב, אך בכל זאת,
אם אתם מעוניינים להכין פסטה, כמה טיפים חשובים:
- כן, באופן כללי אפשר פשוט לעקוב אחר הוראות היצרן. אבל שימו לב שבדרך-כלל לא צריך ליטר מים לכל 100 גרם פסטה. זה סתם בזבוז. צריך שגובה המים יעלה על זה של הפסטה (בתחילת הבישול) בכמה סנטימנטרים. זה הכל.
- חשוב מאוד להמליח את המים! שתיים-שלוש כפיות לפחות! (אני עוד מהמקלים, יש שיאמרו שתי כפות לפחות) זה לא מורגש כמעט בפסטה עצמה, וזה בהחלט משפר את איכות הפסטה. אם אתם חוששים מעודפי מלח, עדיף שתפחיתו מהרוטב את מה ששמתם במים.
- לא צריך להרתיח את כל המים בסיר. אפשר לחסוך הרבה זמן אם מרתיחים את רוב המים בקומקום ורק את היתרה בסיר (תודה לאמי היקרה שלידמה אותי את הטיפ הזה בצעירותי). שימו לב שאם אתם כן מרתיחים את המים בסיר, תוסיפו את המלח אחרי הרתיחה, אחרת הוא יעכב אתכם עוד יותר.
- לא רוצים שהפסטה תדבק לסיר? תערבבו באופן תדיר! (גם חרוז, וגם טיפ שאמא שלי לימדה אותי. אמא, את גאון!)
- לבסוף, בהנחה שתכינו איזשהו רוטב לפסטה (לא למנה הזאת, אבל בעתיד), שווה לזכור לאסוף עם ספל קצת ממי הבישול, ובמידת הצורך להוסיף אותם לרוטב. הם יכולים לדלל אותו אך בה בעת להעשיר אותו בטעמי עמילן נפלאים.

עכשיו כשהנו פסטה מוצלחת במעט זמן יחסית, אפשר להניח אותה על צלחת רחבה, ומעליה להגיש את נתחי העוף הקלים להכנה אך הטעימים בטירוף שלנו (לו רק תמונות יכלו להעביר ריח...).

פסטה מוכנה לקבל את העוף
המנה בשלמותה


בתיאבון!
מעין




יום שלישי, 15 בפברואר 2011

עושים סלט

נמאס לכם מסלטי ירקות רגילים? גם לי! כמה שלא יהיו עשירים, מדי פעם רצוי לחדש את השילוב הרגיל של עגבניה-מלפפון-בצל עם גיוונים פשוטים להכנה, בריאים וטעימים לצד כל ארוחה, או בגרסה גדולה, כארוחה בפני עצמה.


סלט שורשים ברוטב וינגרט משובח
סלט חורפי וטעים, שנהיה אפילו יותר טעים אחרי ישיבה קצרה במקרר, במהלכה הרוטב נספג ומרכך את השורשים. השורשים הקשים מעניקים חוויה חדשה ומרעננת של סלט, והצבעוניות בהחלט מיוחדת. הרוטב הוא רוטב הוינגרט הקלאסי והמוצלח של אמא שלי, רק עם טעמים קצת יותר מודגשים.
מה צריך?
לסלט (בגודל קטן-בינוני):
2-3 גזרים
1 שורש סלרי
צרור עלי פטרוזיליה/כוסברה
*אפשרות: בצל ירוק

לרוטב:
שמן זית
חומץ
לימון
3/4 כפית חרדל (עדיף דיז'ון גרגרים, הם מוסיפים עוד מרקם לסלט)
מלח פלפל


איך עושים?
קולפים את הגזרים וחותכים לקוביות קטנות. חשוב שתהיינה כמה שיותר קטנות, כדי שלא תקשינה יותר מדי על הלסתות העדינות שלכם.
קולפים ומנקים היטב את שורש הסלרי. חותכים גם אותו לחתיכות קטנות.
קוצצים את העשבים.
מערבבים הכל בקערה.
מכינים את הרוטב: בצנצנת קטנה שמים חצי כפית מלח וחצי כפית פלפל. מוסיפים שמן זית וחומץ ביחס של 1 ל-4 בערך. מוסיפים 3/4 כפית חרדל גרגרים.
ע-כ-ש-י-ו, ברוטב הוינגרט הקלאסי זה הזמן לסחוט בין רבע לחצי לימון, להוסיף קורטוב של סוכר חום ולערבב. אני אוהבת את סלט החסה שלי חמוץ (זהו המצע הקלאסי לרוטב וינגרט קלאסי) ולכן סוחטת בערך חצי מהלימון, ונותנת לסוכר קצת לעדן את הטעם.
במקרה של הסלט שלנו, אני ממליצה לסחוט פחות לימון (שמינית מלימון ממוצע מהסופר, נגיד) ולהוסיף קצת יותר סוכר חום (חצי כפית, נגיד). התוצאה יוצאת מעודנת יותר, אבל עדיין מתאימה לחוש הטעם שלי שאוהב טעמים נושכים. במקום סוכר אפשר לנסות להוסיף קצת דבש או סילן, אבל בכמות כזו זה לא נראה לי כל-כך משנה.
זהו, כל מה שנותר עכשיו זה לערבב היטב את הרוטב ולשפוך אותו על הירקות שחתכתם. פשוט, נכון?
ההמלצה שלי היא לתת לו לשבת לפחות חצי שעה בתוך הרוטב כדי שהטעמים ייספגו ושורשים יתרככו, ורק אחרי זה לאכול:
    סלט עגבניות שרי בהשראה איטלקית
    באיטליה מגישים הרבה פעמים סלט או אפילו ירקות חתוכים בצבע הדגל: פרוסות עגבניה, גבינת מוצרלה ועלי בזיליקום מסודרים בטור. קצת לאור השראה זו, וקצת בשל אהבתי העצומה לעגבניות, הנה מתכון לסלט מדהים ביחס הטעם/הכנה שלו - יש לו טעם אלוהי, וההכנה פשוטה כדי גיחוך.

מה צריך?
עגבניות שרי, אפשר בכמה צבעים, עדיף שכמה מביניהם תהיינה רכות יחסית (ולכן זה סלט מצוין כש"נתקעתם" עם עגבניות שרי שמתחילות את סוף הקריירה שלהן)
עלים בעלי טעם עשיר, עדיף בזיליקום או רוקט (אורוגלה), אני מניחה שגם כוסברה תעבוד, אבל עדיף להשתמש בה לסלט הקודם.
שמן זית.
מלח גס. זה חשוב! לא להתפשר על מלח שולחן, כי המרקם הגס של המלח משתלב נפלא עם העגבניות הרכות ויוצר את כל הצידוק להחשבת הסלט הזה כ"מיוחד".
שימו לב שהכמויות אינן מפורטות כי באמת שאפשר להכין כמה שרק בא לכם בהתאם לכמות העגבניות שיש לכם. הכלל בעיני הוא לפחות 4 עלי בזיליקום בינוניים או 6 גבעולי רוקט לכל 10 עגבניות.

מה עושים?
חותכים את העגבניות לרבעים. 
מפזרים עליהן חופן של מלח גס (בערך כפית מלח לכל 10 עגבניות, בהערכה גסה), שיתחילו להגיר מיץ בזמן שאתם
חותכים את העלים לחתיכות/רצועות בגודל בינוני. אין צורך לקצוץ. 
מוסיפים לקערה ויוצקים מעל מעט שמן זית. רק שיתן קצת טעם, רוב המיץ אמור להגיע מהעגבניות הרכות שלכם.
מגישים לשולחן.

הנה, ככה זה נראה לפני הערבוב:





תוספות ושיפורים אפשריים:
- קוביות גבינה רכה כלשהי, למשל מוצרלה או בולגרית
- גרעיני חמניה קלויים, שיוסיפו קרנצ'יות לקרנצ'יות של המלח הגס.


    בתאבון!