סביח ביתי

במסגרת שגעת החצילים שתוקפת אותי מדי פעם במהלך השנה האחרונה, קניתי שוב חצילים בשוק לפני כשבועיים.
ואז הגיע ערב אחד קצת לחוץ, בו ידעתי שגדי יגיע בדיוק לשתי דקות הביתה לפני היציאה לסרט ושלא יהיה לנו זמן ממש לשבת לאכול, אבל שבכל זאת נהיה רעבים.

עמדתי לי במטבח ותהיתי מה אפשר להכין ולשאת עמנו בדרך (דקה הליכה ברגל), חשבתי על מעט הדברים שיש בבית - חצילים, עגבניה...
ואז באה לי ההשראה!

אצתי רצתי למכולת הקרובה וקניתי 5 פיתות מחיטה מלאה במחיר מופקע (זה מה שהיה), טיגנתי חצילים, הכנתי טחינה ביתית ויצא סביח. אמנם בלי חומוס ובלי ביצה, אבל כמעט עם כל שאר המרכיבים.

למחרת חזרתי על הפלא של חצילים מטוגנים לסביח ואני חושבת שממש תפסתי את העקרון. לכן, הנה כמה טיפים לטיגון החצילים שלכם.

ראשית, החצילים צריכים "להזיע" לפני הטיגון - להגיר קצת נוזלים. איך גורמים להם לעשות את זה? פורסים אותם לפרוסות בעובי בינוני עד כמה שמצליחים, מניחים אחד ליד השני על צלחת וזורים מלח.

משאירים את החצילים לנוח לפחות למשך חצי שעה, והפלא ופלא - כשחוזרים מעיסוקיכם השונים החצילים הגירו טיפות קטנות ויפות שפירושן שהם לא יהיו מרים אחרי הטיגון.

יפה, לא?

עכשיו מחממים שמן במחבת פסים של סטייקים, ומחכים שהוא יהיה באמת חם. מניחים בזהירות את פרוסות החצילים במחבת ושומעים "תססססס" נהדר כזה של שמן רותח פוגש באוכל. מחכים עד שהחצילים משחימים בצד אחד, ואז הופכים כמובן. זה הזמן להוסיף עוד תבלינים, למשל פלפל שחור (והרבה!) וכמון.

כשהחצילים שחומים ויפים משני הצדדים מוציאים אותם לשכבות של נייר אפיה, ומחכים שיתקררו קצת. בינתים אפשר להפשיר את הפיתה, להכין טחינה, לקצוץ עגבניה, בצל ופטרוזיליה או כוסברה.

זהו! הכל מוכן לצלחות או בעצם ל"פיתוּת" - חותכים את הסנטימטר העליון של הפיתה, מורחים בחומוס, מרפדים בחצילים, זורים שאר ירקות, שופכים מעל טחינה טעימה ולבסוף קצת פטרוזיליה. אוהבי חריף יכולים לצ'פר עצמם בעמבה או בחריף אפריקאי כפי שגדי קיבל.

הצעת הגשה נוספת: חצילים מטוגנים עם לבנה-שום-נענע וסלט עגבניות וצנוניות. מרענן!

בתאבון!
מעין

שיר לצהרים

ליעל.

אני מנסה לכתוב עבודה. מסערת את מוחי בכיוונים שונים, תרה אחר מקורות מידע בנבכי החלל הוירטואלי ומאמצת את מוחי כדי לחשוב על טיעונים מעניינים וניסוחים קולעים.
לשווא.
כבר שלושה ימים שאני מנסה לעבור את הסף הבסיסי של תחילת הכתיבה ולא מצליחה. מתייאשת. הסכרים עומדים באיתנם ומוחי מסרב לקדוח. אל אוסף הביטים של זכרון שמכונה "עבודת סיכום.doc" נוספו כמה ביטים של שם התלמידה והמרצה ותו לא.

הרהורי ושיעמומי גורמים לי להתמכר לצפייה בתכנית טלוויזיה פופלרית שמערבת תחום עניין אחר שלי - אוכל. במחוזות רחוקים אחרים אני מקבלת השראה פיוטית ומפתחת רעב כשאני צופה מדי יום ביומו בתכניות העונה שעברה והעונה הנוכחית.

וכך אישיותי מתפרצת. עם פתיחת דלת המקרר ודלת הארון וקופסת התבלינים. עם חציל מטוגן קלות ומומלח ועגבניה רכה וגדולה, וכמובן קצת שמן זית ומלח גס ופלפל שחור. ריח שרוף ועדין עולה באפי, וריח הלימון הניגר על הסלט. רוח קלילה מנשבת בהפתעה אחרי שנעדרה ממחוזותינו בימים האחרונים.

אני מתיישבת לאכול צהרים. טעים!

טורטייה עם ירקות אפויים
מה צריך?
למנה יפה לאדם אחד*

טורטייה מוכנה מהסופר (עדיף כזו שאמא קנתה לכם בהפתעה, ועדיף בכלל כזו מקמח מלא). המתכון יעבוד גם על לאפה או על בצק עלים מגולגל של מעדנות, אבל הטורטיה הדקיקה נותנת מרקם אחר.
חציל קטן מאוד, אפילו חצי
3/4 עגבניה בשלה
בצל סגול
3 שיני שום
לתיבול: שמן זית, מלח גס, פלפל שחור גרוס/טחון. כמה עלי כוסברה טרייה.
אופציה חצי-הכרחית: גבינת פרמז'ן מגוררת.

* יש לי טוסטר אובן בינוני ולכן אני מסתפקת במועט. אם יש לכם תנור, תכינו שתיים שלוש בתבנית או בשתי תבניות במקביל, ותוכלו לארח או לאכול את כולן. מבחינת כמויות, אתם מוזמנים להכפיל, וגם לעגל פינות פה ושם - זה לא מתכון מדויק.

מה עושים?
מתחילים עם החציל: שוטפים היטב, מייבשים ופורסים חמש-שש פרוסות דקות יחסית. מחממים במחבת קצת שמן זית. (קצת! חצילים אוהבים שמן בטירוף ואנחנו לא ניתן להם יותר מדי). כשהשמן חם מניחים בעדינות את פרוסות החציל. מחכים קצת (בינתים אפשר להתקדם עם חלקים אחרים של המתכון), והופכים את הפרוסות להזהבה גם מצידן השני. השלב הזה נועד לרכך את החצילים לפני התנור, כדי שכל האפיה לא תקח הרבה זמן. אפשר לחילופין לחמם את חצילים עם כמה טיפות שמן זית עליהם בתנור לפני כן, כעשר דקות. כל הטיגון לא לוקח יותר מחמש דקות, ואז מניחים את החצילים על נייר סופג וממשיכים הלאה.

מרפדים תבנית מתאימה בנייר אפייה ומניחים עליו את הטורטיה. מזליפים מעט שמן זית לכל אורכה ורוחבה וקוטרה, אבל לא יותר מדי. שימו לב שהקצוות שלא יזכו לשמן יצאו מהתנור קשים ואפילו קצת שרופים. זה נהדר! שימו לב גם שהחצילים מגיעים עם עוד שמן, כך שאנחנו מזליפים כאן רק מצע בסיסי עבור העגבניות ולמען ריכוך הטורטיה.

מתחילים לחמם את התנור במצב סטטי (פס למעלה ופס למטה) על כ-200 מעלות.

פורסים את העגבניה ואת הבצל (לטבעות או רצועות). מתחילים בסידורים: כמו בציור של מירו מסדרים במרווחים שווים את כל הירקות. הם בהחלט יכולים לעלות קצת אחד על השני, אבל עדיף לא יותר מדי שכבות. בוזקים מלח גס ופלפל שחור בצורות מעגליות.

עד כאן נשמע טעים, נכון?

והנה שני השידרוגים שניסיתי:
כיסיתי חצי מהטורטיה בפרמז'ן מגוררת בגסות, שנמסה במהלך האפייה. זה הופך את המנה לקצת יותר עשירה ופיצתית, אבל זה לא הכרחי למי שאין לו פרמז'ן או שהוא מנסה להימנע מהפלא הזה. אני חושבת שבפעמים הבאות אכסה ככה את כל הטורטיה.
התכוונתי להוסיף גם שום. אבל שכחתי! ורק אחרי 10 דקות בתנור נזכרתי בו. אז מהר מהר פרסתי שלוש שיניים והוספתי לתבנית. בדיעבד, אני חושבת שאולי זה היה רעיון טוב כי השום הדק נשרף די בקלות, וככה הוא בילה פחות זמן בתנור. מה שאנחנו למדים מכאן זה שאפשר להוסיף את השום מאוחר והוא עדיין ייאפה, אבל שאולי אפשר לנסות לשים אותו כבר בהתחלה אם זוכרים. אנסה בהזדמנות ואספר לכם איך יוצא.

בכל אופן, השלב הסופי הוא להכניס את הטורטיה לתנור ל-20 דקות. שימו לב והימצאו בסביבה אחרי 10 דקות, ועקבו מדי פעם אחרי מה שקורה. בשבע הדקות האחרונות רצוי להעביר את התנור למצב גריל - שייתן השחמה נוספת מלמעלה. התוצאה הסופית צריכה להיות טורטיה שחומה למדי, עגבניות שקצותיהן מתחילים להיות חומים והן רכות ויפות, ושום שגם מתחיל להשחים אבל לא להישרף. והריח, הריח צריך להצטרף!

בתום הזמן מוציאים את התבנית בזהירות מהתנור ומניחים על משטח שיודע לעמוד בעומס החום. מי שאוהב מפזר קצת כוסברה טרייה קצוצה.

אני מודה שלאכול את הטורטייה עשוי להיות פעולה מסובכת, כי היא נרטבת בקלות מהעגבניה ולא כל כך ברור כל העסק. ההמלצה שלי היא לחתוך בעדינות לפרוסות בינוניות ולאכול עם הידיים כמו גדולים.
מה שנהדר במנה הזו שהיא גם יפיפה, גם קלילה וגם משביעה - בדיוק מה שצריך ליד הסלט שלי ביום קיץ חם.

*שידורגים אפשריים:
קישואים ו/או בטטות שיקבלו טיפול דומה לחצילים יהנו מאוד לשבת על הטורטיה.
את התיבול אפשר לרענן עם סומק או זעתר, וכמובן כמה עלים טריים של אורגנו או בזיליקום.

אולי עכשיו אצליח להתקדם עם העבודה שלי...

מעין

עוף בתנור - הגרסא השווה!

אחותי היקרה איילת קנתה לי לפסח את אחד מספרי הבישול החדשים של מגזין "על השולחן" - "על השולחן אקספרס" שכתבו אורלי פלאי ברונשטיין ומיכל מוזס. השתיים מספקות בספר שלל מתכונים קלים יחסית להכנה וקצרים בזמן, שאמורים להבטיח תוצאות טובות. כבר מעיון ראשוני זיהיתי כמה מתכונים מבטיחים, ואין ספק שהתמונות המושקעות עוזרות להתגבר על ההיצע הגדול.

הערב החלטתי לנסות מנה חגיגית לכבוד שבת, שנקראת בספר "עוף צלוי במעטפת עם שומר וזיתים". כמובן שלא יכולתי להיות ממש קונפורמית וממושמעת, ולכן הייתי חייבת לשנות קצת ולגוון, כך שבסופו של דבר לא היו שומר וזיתים בעוף, אבל מעטפת דווקא היתה. למתכון שתיכף תקראו יש שני יתרונות בולטים: הראשון הוא שהמתכון באמת פשוט ממש ומהיר להכנה, פשוט מכינים הכל ודוחפים לתנור! השני הוא השימוש במעטפת נייר האפייה, שמתפקדת קצת כמו שקית קוקי ומספקת לעוף סביבה של חצי בישול-חצי אידוי, כך שהוא יוצא רך ונימוח ועשיר בטעמים. נשמע טוב נכון? יאללה לעבודה!

חשוב לי רק לציין מראש שלדאבוני אין לי כרגע תנור בבית, ולכן כמו סטודנטית טובה התאמתי את הכמויות לתבנית קטנה של טוסטר-אובן. שימו לב שתצטרכו קצת יותר שוקי עוף (וקצת יותר משאר הרכיבים) אם תרצו להשביע יותר משני אנשים...


מה צריך?
- מרכיב בסיסי: נייר אפיה. להשיג במרכול הקרוב לביתכם.
- שוקי עוף (חלקי העוף הידועים בשמות "פולקע'ס" או "Drum Sticks") אני השתמשתי ב-5 כי לזה היה מקום. אתם יכולים להכניס בתבנית גדולה אפילו 10 להערכתי, או לחילופין 4 שוקיים ו-4 ירכיים ("כרעיים").
- תפוחי אדמה בקליפתם, שטופים היטב. 6-8 קטנים או 2-3 גדולים.
- שיני שום. לפחות 5, אבל כמה שרק תרצו (החישוב שלי הוא בכל מקרה לפחות 2 לכל סועד, שלא יריבו!). הערת עריכה בעקבות קוראת נאמנה שניסתה ונהנתה: את השום לא מקלפים! הוא נותן טעם גם ככה, וזה נהדר למשוך את ה"בפנוכו" שלו עם השיניים כשהוא רך וחמים.
- 3-4 גבעולי רוזמרין. אני השתמשתי גם בכמות דומה של גבעולי אורגנו מהגינה, ואפשר גם טימין.
- חצי לימון פרוס
- 1/4 כוס יין לבן (הכמות כאן לא צריכה להיות מדויקת, אבל בכל מקרה שימו לב שצריך די הרבה נוזלים בשביל הטעם המיוחד).
- 1/4 כוס שמן זית (ראו הערה קודמת לגבי הכמויות).
- פפריקה מתוקה
- מלח ופלפל (עדיף גרוס יפה כזה, אבל גם שחור רגיל עובד).
- קמצוץ סוכר חום

מה עושים?
(**אם התנור שלכם גדול, אפשר כבר עכשיו להתחיל לחמם אותו לטמפרטורה של 180 מעלות, אם אתם משתמשים בטוסטר, אפשר לחסוך במשאבים מתכלים ולהמתין עוד קצת).

פורשים יריעה אחת של נייר אפייה בתחתית התבנית (אם התבנית גדולה והיריעה קטנה, פורשים שתיים!), כך שיישארו קצת שוליים בצידי התבנית. מסדרים בתחתית התבנית את ענפי צמחי התבלין ואת פרוסות הלימון. מעל כל זה מסדרים את רגלי העוף.

חותכים את תפוחי האדמה לקוביות בגודל ס"מ על ס"מ בערך (אפשר גם פרוסות ארוכות, אבל לדעתי זה פחות כיף!). מפזרים את הקוביות בין רגלי העוף בתבנית. אני לא אהבתי תפוחי אדמה שנגעו ישירות בלימון, אתם מוזמנים לנסות, אבל אם נראה לכם שלא תאהבו, פשוט וודאו שהלימונים נמצאים יותר מתחת לעופות. דוחפים את שיני השום בין כל הדברים האחרים, ועוצרים רגע להתפעל ממעשה ידינו.

אל דאגה, מיד יצטרפו עוד תפוחי אדמה

עכשיו מתבלים! זורים על הכל מלח-פלפל ופפריקה. התבלינים השרופים הם מה שנותן צבע וטעם למנה, אז אל תתקמצנו.

(אם יש לכם טוסטר קטן או תנור תותח, עכשיו אפשר להתחיל לחמם אותו ל-180 מעלות).
בקערה קטנה מערבבים את היין, השמן וכפית סוכר חום. אכן, ממש כמו בניסויים בכימיה של כיתה י', השמן והיין לא יתערבבו ממש, אבל אם תעבדו מספיק מהר אז הם יתערבבו לרגע כמעין בועיות קטנות אחד בתוך השני. זה מספיק טוב.
בעזרת מברשת ביצים (גם כף תעבוד) הברישו את התערובת הנוזלית הזו היטב היטב על כל רגלי העוף, והשתדלו להגיע לכל הצדדים החשופים שלהן. את מה שנשאר שפכו באופן יחסית-שווה על כל תפוחי האדמה. שימו לב, שלב הנוזלים הוא ממש חשוב ומהותי, לא לדלג עליו אחרת העוף יצא יבש!

כעת לפטנט: לוקחים יריעה נוספת של נייר אפייה ומכסים איתה את כל המנה הנהדרת. מהדקים היטב את הקצוות של שני ניירות האפייה זה לזה, כדי שאדי הנוזלים לא יברחו בזמן האפייה. אפשר אפילו להדק עם שדכן משרדי. לי לא היו סיכות אז חיזקתי כמה מקומות מועדים לפורענות באמצעות מהדקים משרדיים גדולים.

אמנם כתבתי הרבה, אבל במציאות כ-----ל התהליך הזה לוקח רבע שעה. גג. וגם זה כשעוצרים כל רגע כדי לראות "מה היא אומרת לעשות עכשיו". מכניסים את התבנית לתנור לשעה ורבע, ואחריה מוציאים את התבנית (זהירות! חם!) מכוונים את התנור למצב "גריל" (בדרך כלל ציור של משולשים בצד העליון של הריבוע שמסמל תנור), מסירים את נייר האפייה העליון ומכניסים לעוד רבע שעה, כדי שהכל ישחים מלמעלה ותפוחי האדמה יהיו קצת פריכים מבחוץ.

זהו, רבע שעה עבודה, שעה וחצי אפייה (כשתוך כדי הכנתם גם סלט, מרק וקינוח, או כתבתם כמוני עבודה במשפטים) והמנה מוכנה להגשה.

בתאבון!
 מעין

פטריות מטוגנות

אני יודעת שאמרתי את זה בכל הפוסטים האחרונים, אבל הפעם אני מציגה בפניכם מתכון פשוט להחריד וטעים להפליא. (ואולי רצוי באמת שאקח קצת הפסקה מהמתכונים, ואגשים קצת מהמטרה הנוספת של הבלוג של ביקורת מסעדות, אבל זה בפעם הבאה...)

מה עומד על הפרק? זוכרים שסיפרתי לכם על מנת פטריות מטוגנות שאלכתי לא מזמן ב"אלדד וזהו"? ניסיתי משהו כזה משלי, ואני גאה להציג מנה פשוטה ביותר, שיכולה לגרוף מחמאות כשתגישו אותה לאורחיכם או אהובי לבכם. מה שעושה כאן את הכיף, בשונה מהמנה שאכלתי במסעדה, הוא המטבל החמצמץ, שנולד באלתור כי לא היה לי מספיק מיונז בבית ורק גבינה לבנה ולימון לעבוד איתם. מסלסלת פטריות אחת תתקינו מנת פתיחה יפה ל2-3 אנשים, ארוחה צמחונית לאדם לא מאוד רעב אחד וכו'..

מה צריך?
סלסלת פטריות שמפיניות (הכי זולות, ועדיף כמה שיותר טריות, ושטופות, כמובן)
ביצה
כוס פירורי לחם (כן, אפשר גם פירורי לחם "מלאים", פלצנים!)
3 כפות גבינה לבנה
1 כפית מיונז
3 כפיות חרדל גרגרים
מיץ משליש לימון
תבלון: מלח, פלפל לבן


מה עושים?
מכינים את הפטריות:
מחממים שמן במחבת
שופכים את הביצה לתוך קערה קטנה ועמוקה, ואת פירורי הלחם לקערה קטנה ועמוקה לידה.
טובלים כל פטריה יפה יפה בביצה, ואז מעבירים אותה סיבוב יסודי בתוך פירורי הלחם, שאמורים להידבק לכל הפטריה (גם ל"רגל", ובסופו של דבר גם לאצבעותיכם).
השמן כבר התחיל לרתוח? מניחים (בזהירות!) את הפטריות שכבר הכנתם במחבת, נותנים להן להיטגן קצת, ומכינים בינתים עוד נגלה. שימו לב לסובב אותן מדי פעם, שתקבלנה שיזוף יפה מכל הצדדים, ולא כתמים שרופים מדי.
כשהפטריות זהובות-חומות ויפות מוציאים אותן להתייבש קצת על נייר סופג.

הצעת הגשה: פטריות מטוגנות על מצע עלי רוקט טריים

בזמן שהן מתקררות מכינים את המטבל:
בקערה יפה מערבבים את כל המרכיבים: הגבינה, המיונז, החרדל והלימון. מוסיפים קורט מלח ובערך שליש כפית פלפל לבן, ומערבבים היטב.

ברגע האמת טובלים את הפטריות במטבל ואוכלים בתאבון.

מעין

מתכון לתקופת מבחנים

אני מרגישה לא משהו. הלימודים והפעילויות האחרות לוחצים עלי ואני לא מצליחה לעדכן בבלוג בתדירות הרצויה, למרות שאני  ממשיכה לבשל וממשיכה לאכול. במידה רבה, הגיעו מים עד נפש.

אבל הבלוג הזה לא נועד לחלוק את הגיגי על החיים ועל רגשות, אלא לחלוק דברים שקשורים באוכל! אני מקווה ששניים וחצי הקוראים שלי מעריכים את ניסיוני להתמיד ולעדכן גם כשלחוץ ועמוס וקשה. ולא סתם לעדכן, אלא לספק לכם מתכון קל, מיוחד וטעים בטירוף, שמתאים בדיוק לזמן של לחץ ושל... חוסר זמן. מה שנפלא בו זה שהוא משתמש בעוף לשניצלים, שלרוב האנשים, אפילו הסטונדטים התפרנים שבינינו, יש במקפיא רוב הזמן. אם אתם רעבים, יש לכם שניצלים במקפיא אבל בא לכם להרשים או לאכול משהו קצת שונה... זה המתכון עבורכם!

מהו אותו מתכון פלא? חזה עוף מטוגן בעשבי תיבול
(מזהירה מראש: המתכון אינו כשר, וניסיונות להופכו לכשר ישנו את הטעם, אבל אולי לא בהרבה. נסו וכתבו לי!)

מה צריך?
- חזה עוף פרוס - בשר לשניצלים שקונים בסופר יחסית בזול
- חמאה
- עשבי תיבול טעימים קצוצים. אנחנו השתמשנו בזעתר ואורגנו מהאדניות, מרווה זו בהחלט תוספת רצויה וגם עלי טימין    ישפרו.
- 2-3 שיני שום גדולות כתושות (עבור כל שני נתחי חזה עוף)
- לימון
- רצוי מאוד: יין לבן
- לתיבול: פלפל לבן, מלח

מה עושים?
מתחילים בדפיקה קלה על בשר השניצלים עם פטיש שניצלים, או חפץ כבד אחר.
שוטפים את עשבי התיבול וחותכים אותם לחתיכות קטנות. כותשים את השום.
עכשיו הכל מוכן! כמעט...
במחבת טובה ממיסים חמאה (150-200 גרם לכל סבב טיגון, לפחות) וכשהיא חמה מאוד זורקים פנימה את העשבים ואת השום וקצת מערבבים אותם יחד. לא נותנים להם הרבה זמן לבד על האש: אחרי שנינוח השום יתחיל לעלות באפכם (זה אמור לקחת חצי דקה על האש), ולפני שהוא מתחיל לקבל צבע חום-שרוף כזה, מניחים בעדינות את נתחי העוף על כל התערובת.
נותנים להם קצת להיטגן, מוסיפים פלפל לבן ומעט מלח ("קורטוב") ואז שופכים למחבת יין לבן. כמה? אולי שישית כוס, רק בשביל שירטיב קצת את המחבת וייתן ארומה נהדרת לכל המנה המשובחת הזו. וגם כדי שהעוף לא יתייבש.
כשנתחי העוף הלבינו ואולי אפילו התחילו טיפ-טיפונת להשחים (איך יודעים? מרימים אותם קצת עם מזלג או עם כף שטוחה ורחבה שלא נמסה בחום) הופכים אותם, ונותים להם לקלוט את הטעמים גם מהצד השני. ביניתים סוחטים מעליהם לימון - בערך רבע לימון מעל כל נתח עוף.
כל הטיגון הזה לא לוקח יותר משבע דקות, וזה אם האש בינונית. על אש גבוהה זה יכול לקחת גם פחות מחמש.

מה לתוספת?
אנחנו הגשנו את העוף על מנה קטנה של פסטה ללא רוטב, שספגה את הטעמים הנהדרים של המנה. בדיעבד אני חושבת שעל מנת פתיתים זה היה עובד קצת יותר טוב, אך בכל זאת,
אם אתם מעוניינים להכין פסטה, כמה טיפים חשובים:
- כן, באופן כללי אפשר פשוט לעקוב אחר הוראות היצרן. אבל שימו לב שבדרך-כלל לא צריך ליטר מים לכל 100 גרם פסטה. זה סתם בזבוז. צריך שגובה המים יעלה על זה של הפסטה (בתחילת הבישול) בכמה סנטימנטרים. זה הכל.
- חשוב מאוד להמליח את המים! שתיים-שלוש כפיות לפחות! (אני עוד מהמקלים, יש שיאמרו שתי כפות לפחות) זה לא מורגש כמעט בפסטה עצמה, וזה בהחלט משפר את איכות הפסטה. אם אתם חוששים מעודפי מלח, עדיף שתפחיתו מהרוטב את מה ששמתם במים.
- לא צריך להרתיח את כל המים בסיר. אפשר לחסוך הרבה זמן אם מרתיחים את רוב המים בקומקום ורק את היתרה בסיר (תודה לאמי היקרה שלידמה אותי את הטיפ הזה בצעירותי). שימו לב שאם אתם כן מרתיחים את המים בסיר, תוסיפו את המלח אחרי הרתיחה, אחרת הוא יעכב אתכם עוד יותר.
- לא רוצים שהפסטה תדבק לסיר? תערבבו באופן תדיר! (גם חרוז, וגם טיפ שאמא שלי לימדה אותי. אמא, את גאון!)
- לבסוף, בהנחה שתכינו איזשהו רוטב לפסטה (לא למנה הזאת, אבל בעתיד), שווה לזכור לאסוף עם ספל קצת ממי הבישול, ובמידת הצורך להוסיף אותם לרוטב. הם יכולים לדלל אותו אך בה בעת להעשיר אותו בטעמי עמילן נפלאים.

עכשיו כשהנו פסטה מוצלחת במעט זמן יחסית, אפשר להניח אותה על צלחת רחבה, ומעליה להגיש את נתחי העוף הקלים להכנה אך הטעימים בטירוף שלנו (לו רק תמונות יכלו להעביר ריח...).

פסטה מוכנה לקבל את העוף

המנה בשלמותה

בתיאבון!
מעין